"עיר התחנה"

מגדר ופמיניזם בתחנה החדשה

התחנה המרכזית החדשה בתל אביב היא מקום מאיים למבקרים בה. אחוז הפשיעה בתחנה גבוה במיוחד. גודלו המסיבי של המבנה יצר חוסר בתאורה טבעית במקום ואזורים נטושים רבים. אלו מייצרים סביבה מאיימת ולא נעימה למסתובבים ולמבקרים במבנה התחנה. פרויקט זה מתמקד באוכלוסיה הנשית המבקרת בתחנה, מכיוון שזו חווה את תחושת האי נעימות והפחד במרחב בצורה מוגברת יותר מגברים המשתמשים בתחנה, עד כדי כך שנשים רבות נמנעות מהגעה למרחב זה ככל שניתן. עדויות לכך ניתן ללמוד מתיאור של מקרי אלימות נגד נשים בתחנה המתפרסמים בעיתונות, מתפיסת מערך הביטחון של התחנה את ביטחונם של המשתמשים והמשתמשות בה, משיחות עם עובדות בתחנה המגיעות אליה באופן יום יומי, כמו גם מתגובות של מבקרים מזדמנים בתחנה. בתכנון לקראת העתיד, לרגע שבו מבנה התחנה יפסיק לשמש כתחנה מרכזית ותוך התכתבות עם תיאורו של רם כרמי את המבנה עם פתיחת התחנה כ"עיר תחת גג". פרויקט זה יוצר במבנה התחנה עיר חדשה, המשלבת בתוכה עקרונות תכנון עירוני בעלי היבטים מגדריים. ב"עיר התחנה" החדשה נוצר מרחב עירוני מואר, בעל עירוב שימושים המאפשר למשתמשות ולמשתמשים בו להסתובב ברחבי העיר ללא הפחד הקיים היום. המרחב העירוני החדש מותאם לתושבות הגרות בו ומתייחס אליהן ולצרכים העירוניים והביטחוניים שלהן.


את הפרויקט התחלתי מ"ניתוח הפחד" ניתוח מהם המאפיינים הסביבתיים, החברתיים והפיזיים במבנה הגורמים למשתמשים בו לתחושת חוסר הנוחות בו.

התכנון מציע ליצור במרחב שכונה חדשה ,"עיר התחנה", שהעירוב שימושים בה, התאורה שנכנסת אליה, ופיזור הפעילויות בה יוצר מרחב בטוח, ובכך מתאים לנשים ולגברים הגרים והמשתמשים בה.

לירון ומתאו

אריאל ומיכל - הגשה 24.6

תכנון בעקבות האור - סוחה ומתן

עבודתנו עסקה באור והתמקדה בכל פרויקט (טוב, רע ומעבר) באספקט אחר שלו. 

בדריב שוטטנו בעקבות האור אשר מופץ בתחנה, בין אם באופן טבעי על ידי אור יום או מלאכותי דרך אלמנטי תאורה מטעם התחנה עצמה. עברנו דרך חנויות מאירות כדוגמת החזון המקורי של כרמי, דרך מכשירים המייצרים אור שולי כדוגמת מסכי טלוויזיה. כמובן שאל מול החיפוש של האור, הגענו להרבה מרחבים אשר האור בלט בהיעדרו מהם.

מדדנו באמצעות אפליקציה את מדדי החשיפה לאור ובכך מיפינו את התחנה, מה שנהיה הבסיס לפרויקטנו ככלי אובייקטיבי לבחינת האור. נוסף על כך מיפינו את האלמנטים אשר מפיצים אור בתחנה על פי סוגים שונים.

בפרויקט הרע, עסקנו בניצול היעדר האור כך שהתחנה תשמש מקום לעיוורים. כך בודדנו אותם מהחברה מחד, אך יצרנו עולם אשר מפיק תועלת מהחושך הקיים בתחנה: מוזיאון לעיוורים, צמחיה אשר לא דורשת אור יום או שאר פעילויות תומכות.

בפרויקט הטוב, ניסינו לתת את הדגש על שילוב תאורה מלאכותית בתחנה והתועלת אשר ניתן להפיק ממנה. כך מרחבים גדולים יכולים להיות מנוטרים בתנאים אשר מספקים תועלת לגידול קנאביס למשל, תחום ההולך ונעשה משמעותי בישראל. 

פרויקט זה כבר מערב אוכלוסיות מקומיות נוספות ולאו דווקא בדגש על העיוורים. פה יש אפשרות לקשר עם הסביבה ועבודה מול אוכלוסיה מידית.

בפרויקט המעבר, שמנו דגש על החשיפה לאור טבעי כאיזשהו נושא עליון ברמה הרוחנית של ארכיטקטורה, אך גם ברמה הפיזית והיומיומית. ייצרנו פתחי ענק בדמות אליפסות תלת מימדיות (הנוצרו ביחס למיקום השמש וכיוון זריחתה). חללים אלו לוקחים בחשבון את העובדה שבתחנה יש המון שטח מבוזבז, וגריעה ממנו רק תייצר רווח לשוכרים עתידיים, למשתמשים, וגם תעשה סדר בקנה המידה והאוריינטציה לבאי המקום. 

אור טבעי מייצר תנאים איכותיים ביותר ומאפשר לזמן אליו טווח רחב של פרוגרמות, כך שנושא הייעוד נשאר פתוח כאן. בנוגע לאוכלוסיה, כאן יש אפשרות לערב לא רק את הקהל המקומי אלא לייצר קשר וערבוב בין אוכלוסיות שלאו דווקא היו נפגשות בסיטואציה אחרת. 

גרפיטי, התחנה המרכזית החדשה

התחנה המרכזית החדשה החדשה

תכנית המתאר החדשה מציבה את התחנה המרכזית באיזור תעסוקה מטרופוליני. התכנית קובעת לחלק את מערך התחבורה הציבורית לשני מרכזי תחבורה מטרופולינים, מסוף ארלוזרוב בצפון וצומת חולון בדרום. לאחר שהשטח יפונה משימושי התחבורה, תיהפך התחנה לחלק מאיזור התעסוקה המטרופוליני של תל אביב

התחנה היא ציון דרך בעיצוב תווי דמותה התרבותיים של תל אביב ונדבך אדריכלי במתח שבין תרבות בינלאומית למשאבים מקומיים

איזור התעסוקה המטרופוליני פרוס על העיר לאורך איילון וממרכזו שלוחה לכיוון הים

התחנה המרכזית נמצאת בחלקו הדרומי של האיזור

מעתה נקרא לה מרכז

המרכז החדש הוא גדול מהתחנה של היום


התחנה היא התקדים האדריכלי של תל אביב

לפיכך אופן תכנונה הוא שיכתיב את אופיה החדש של העיר
הפרויקט מציג את התרחיש העתידי הזה
שהוא קרוב מאי פעם

התחנה מקשרת בין אדריכלות ותרבות. פרט וחברה. עירוני ואישי. היא מבטאת את מערך התחבורה כמרקם עירוני מטרופוליני. היא מקרה בוחן לעיר שתל אביב נהפכת להיות. התחנה היא שער הכניסה המטרופוליני החדש של העיר

עלינו לתכנן מרחב שבו שוהים העירוני והאישי בקנה מידה מאוזן. מקום שבו הצפיפות מחברת בין רעיונות ומפגישה בין אנשים. מקום שהוא מרווח דיו לרבים ועדיין מותאם ליחיד, לבן או בת המטרופולין

התחנה היא דימוי קטן של עיר גדולה

התחנה המרכזית היא מרחב קטן בתהליך עירוני גדול

התחנה המרכזית היא הזדמנות להבין שאין פרוגרמה עם קונספציה מוחשית ידועה מראש

זוהי הוכחה לכך שקונספט תכנוני מנפץ או מתנפץ לנוכח מאווייה של חברה

החברה הזו היא אנחנו

והחזון הוא תהליך אנושי שלנו

כותרתה של הסביבה הזו היא

איזור תעסוקה מטרופוליני

זוהי פרוגרמה שהיכרותנו עימה דלה ומרוחקת

תוצאתה בשטח מתגבשת לאט

והיא נירקמת עם הזמן

היא דינמית ומשתנה ולעיתים היא מבטאת תהליכים לא צפויים

כך קרה בתחנה המרכזית

הפרויקט הוא הזדמנות לבטא את הפרוגרמה החדשה הזו

אסטרטגיה

העקרון התכנוני הראשון הוא חלוקה לשני איזורים עיקריים

האיזור הממונע

האיזור הממוזג

האיזור הממונע

עד הקומה השביעית של התחנה המרכזית

האיזור הממוזג

קומה 7 והלאה

הכניסות והיציאות, התנועה הפנימית והשינוע יחולקו לשניים

תחבורה מונעת

תחבורה דוממת

האיזור הממונע יתקיים עד הקומה השביעית. האיזור ברובו חוץ והדרכים בו עם העדפה לכלי רכב

זהו מרכז עירוני רכוב

מופע עירוני חדש בתל אביב

כותרתו

העיר השחורה

האיזור הממוזג יתקיים מהקומה השביעית ומעלה

במקרה זה עד 35 קומות 

כך על פי תכנית המתאר החדשה

האיזור הממוזג הוא בעיקר פנים והדרכים בו עם העדפה להולכי רגל

זהו מרכז מטרופוליני קטן

באיזור תעסוקה מטרופוליני גדול

זהו מקום שכותרתו

התחנה החדשה החדשה

תהליך המשך

סטודיו עיר שחורה

פרויקט גמר

ים חטר

בצלאל

תשעט

פרויקט דיור בר השגה בשכונת שפירא

Bad project (15.4) - Ariel and Michal

Derive - demolition (Ariel and Michal)

ט.ל.ח

תכנית המתאר החדשה מציבה את התחנה המרכזית באיזור תעסוקה מטרופוליני. התכנית קובעת לחלק את מערך התחבורה הציבורית לשני מרכזי תחבורה מטרופולינים, מסוף ארלוזרוב בצפון וצומת חולון בדרום. לאחר שהשטח יפונה משימושי התחבורה, תיהפך התחנה לחלק מאיזור התעסוקה המטרופוליני של תל אביב

התחנה היא ציון דרך בעיצוב תווי דמותה התרבותיים של תל אביב ונדבך אדריכלי במתח שבין תרבות בינלאומית למשאבים מקומיים

איזור התעסוקה המטרופוליני פרוס על העיר לאורך איילון וממרכזו שלוחה לכיוון הים

התחנה היא בחלקו הדרומי

קצהו הצפוני בקרבת כיכר המדינה. דרומית לפארק הירקון. זוהי מעין זרוע הנמתחת במקביל לאיילון בין רחוב על פרשת דרכים לרחוב הרב גורן שלמה

קצהו הדרומי בצומת הרחובות חיל השריון וקיבוץ גלויות

הפאה המזרחית שלו מקבילה לאיילון. זוהי מעין זרוע שנמתחת לאורך הנחל והיא גדלה וקטנה לאורכו. הרוחב המירבי של הזרוע מזרחה כ 500 מ' מאיילון בקו אווירי

איזור התעסוקה המטרופוליני מחלק את העיר לשני גושים עיקריים

גוש צפוני וגוש דרומי

הגוש הצפוני הוא שכונות הצפון, פארק הירקון, שכונות לב העיר ורצועת החוף שמתל ברוך ועד כיכר השעון ביפו

הגוש הדרומי הוא השכונות הדרומיות ממערב וממזרח לאיילון, ויפו

מתחם הכרזת העיר הלבנה בגוש הצפוני

ליבת המרכז באיזור שבין מסוף ארלוזרוב מצפון ועד התחנה המרכזית החדשה בדרום

מליבה זו תצא זרוע ממפגש הרחובות הרכבת ומנחם בגין לכיוון דרום מערב ותצטמצם במקביל לדרך יפו ועד כיכר השעון ביפו

התחנה המרכזית נמצאת בחלקו הדרומי של האיזור

מעתה נקרא לה מרכז

המרכז החדש הוא גדול מהתחנה של היום

לוינסקי הוא הגבול הצפוני של המרכז

שלמה הגבול הדרומי

חיל השריון הגבול המזרחי

מנשה בן ישראל במערב

התחנה מקשרת בין אדריכלות ותרבות. פרט וחברה. עירוני ואישי. היא מבטאת את מערך התחבורה כמרקם עירוני מטרופוליני. היא מקרה בוחן לעיר שתל אביב נהפכת להיות. התחנה היא שער הכניסה המטרופוליני החדש של העיר

עלינו לתכנן מרחב שבו שוהים העירוני והאישי בקנה מידה מאוזן. מקום שבו הצפיפות מחברת בין רעיונות ומפגישה בין אנשים. מקום שהוא מרווח דיו לרבים ועדיין מותאם ליחיד, לבן או בת המטרופולין

התחנה היא דימוי קטן של עיר גדולה

התחנה המרכזית היא מרחב קטן בתהליך עירוני גדול

התחנה המרכזית היא הזדמנות להבין שאין פרוגרמה עם קונספציה מוחשית ידועה מראש
 זוהי הוכחה לכך שקונספט תכנוני מנפץ או מתנפץ לנוכח מאווייה של חברה
החברה הזו היא אנחנו
והחזון הוא תהליך אנושי שלנו

כותרתה של הסביבה הזו הוא איזור תעסוקה מטרופוליני

זוהי פרוגרמה שהיכרותנו עימה דלה ומרוחקת
תוצאתה בשטח מתגבשת לאט
והיא נירקמת עם הזמן
היא דינמית ומשתנה ולעיתים היא מבטאת תהליכים לא צפויים
כך קרה בתחנה המרכזית

הפרויקט הוא הזדמנות לבטא את הפרוגרמה החדשה הזו

אסטרטגיה

העקרון התכנוני הראשון הוא חלוקה לשני איזורים עיקריים

האיזור הממונע

האיזור הממוזג

האיזור הממונע

עד הקומה השביעית של התחנה המרכזית

האיזור הממוזג

קומה 7 והלאה

הכניסות והיציאות, התנועה הפנימית והשינוע יחולקו לשניים

תחבורה מונעת

תחבורה דוממת

האיזור הממונע יתקיים עד הקומה השביעית. האיזור ברובו חוץ והדרכים בו עם העדפה לכלי רכב
זהו מרכז עירוני רכוב
מופע עירוני חדש בתל אביב
כותרתו
העיר השחורה

 האיזור הממוזג יתקיים מהקומה השביעית ומעלה. במקרה זה עד 35 קומות. כך על פי תכנית המתאר החדשה
 האיזור הממוזג הוא בעיקר פנים והדרכים בו עם העדפה להולכי רגל
זהו מרכז מטרופוליני קטן
באיזור תעסוקה מטרופוליני גדול

זהו מקום שכותרתו
העיר הלבנה

 תהליך המשך

התחנה המרכזית החדשה החדשה

סטודיו עיר שחורה

פרויקט גמר

ים חטר

DÉRIVE - THROUGH CHILDRENS' EYES [Entzian/Lifshitz]

1. SET-UP

The idea for this dérive originates in the interest in how the Central Bus Station's spaces effect the human, the social, and the psychological. Therefore, this dérive was carried out with the help of two children: Yasmin (3) and Gev (5). 

The rules: The dérive is designed as a camping trip adventure for 24 hours. The movement in space and time depends on the wills and needs of the children only. They will lead the way and make decisions on the trip’s process, if necessary.

Through this, the aims where to gain a different, younger perspective on the space, on how to use it, on how to survive in, and through it. Also, we were interested in the factors that would guide the children's movement, in where and on what we would spent time, and in the (social) interactions that we would be confronted with.



2. DÉRIVE

The following timeline and axonometries retrace the dérive.

3. ANALYSIS

3.1 movement: It can overall be stated that people played a minor role in the choice of direction. Visible attractions (see 3.2), however, were the features that were mostly defining the paths chosen. Sounds or smells had no obvious impact. Few other spatial aspects took influence on the unaimed movement. The aimed movement was - of course - of rather direct, focused and faster nature, but was also temoprarily led off track because of interesting things and attractions on the way.

3.2 attractions: As "attractions" everything can be counted that is or can be turned into an element of play through imagination, that is interesting to look at or to spend time with. Thus, obvious attractions were toys, consumable goods, layed out food or arts and sculptures, things that have buttons, can move or can in any possible way be interacted with. Apart from these, quite a lot of architectural elements were attractive for the children to spend time with, in or on. As mentioned before, it was mostly things that were attracting, not people.
Apart from the attracting, there were further spatial features such as light and material that had an impact on the dérive. Overall, it is almost impossible to identify actual places of attraction out of this dérive. All the places that we spent more time in were attractive out of very little features, and not because of a certain space as a whole. In the following, we therefore focus on the attractive elements of the architecture and other spatial features in fractions rather than on spatial units.

4. EVALUATION

4.1 body size and perspective: From a child's perspective, everything is a lot bigger. Thus, hand rails become a climbing element, the ground can be used for sitting. Concidering this, it becomes clear why there was always the necessity to climb on things, or to find look-outs for a greater overview over the station.

4.2 pace and time: Throughout the dérive, our pace was extremely slow (not embracing the instand need of e.g. a toilet). By moving slowly, a lot of detail was discovered by the children, was it art work, toys or other things. At the same time, it is these details that are responsible for slow movement.

4.3 visible attractions: Apart from doing and buying the necessary, the unaimed movement was guided by visible attractions. Neither sound or smell, and also - surprisingly - no people had an impact on moving or staying. Thus, it can be said that the movement was guided by the visible in the Station's space only. It must at this point be mentioned that in this, consumable goods played a big, if not major role.

4.4 light: Since the visible became the most essential in this dérive, light has to be pointed out as an important factor for seeing. Also, light became important for the children to feel safe during the night. Whereas we as adults felt the need for sunlight, the children did not bother to spend the whole day in the artificial lighting of the space.

4.5 rather elements than places: Because of the focus on detail and specific visible attractions, it were rather for specific elements than for the atmosphere or wholeness of greater spaces that the children had a good time.

4.6 going with the architecture: The station provided everything necessary in order to spend 24 hours with children. Thus, there was no need to go outside. Although actual spaces of attraction could not really be identified, the impact of the Station's architecture was still enormous: We never left the building, barely ever crossed an exit, and found all the essential things inside. The way the children moved was different in wide, linear and open spaces than in more hidden and confusing areas.

4.7 the space and the social: Almost every social interaction within the space was adressed by the children themselves. It seemed as if people would really stick to themselves within the station. The only people who adressed us where people who wanted to find either the way out, or to the platforms.



5. CONCLUSION


Summing up the dérive, the Central Bus Station can be seen as an enormous playground and can be decoded into elements of such. Through childrens' eyes, the imagination of their young mind and with enough time, almost everything in the Station can be turned into something fun. 
By leading the way, the children showed us how to have good times in the Station on the one, but also how the station and all the details inside effect the psyche of the individual, effect the way people move and act.