גרפיטי, התחנה המרכזית החדשה

הגשת סוף סמסטר א / תם קביטקובסקי

התחנה המשומשת (אסטרטגיות של שימוש מחדש בתחנה)

התחנה המרכזית החדשה בתל אביב הינה אחד המבנים השאפתניים והמאכזבים ביותר שנבנו בסביבתנו. זהו ללא ספק מהמבנים הגדולים ביותר, חסרי הפרופורציות ושלוחי הרסן שנבנו במדינת ישראל מיום הקמתה.

בניין אדיר מימדים זה, ששטח תכניתו הכולל הינו 230 אלף מ“ר, נבנה בשטחו של פרדס בשכונת נווה שאנן הקטנה של שנות ה -60 וחולש על פני 44 אלף מ“ר של אדמה. במהרה הפך המבנה למסת בטון אימתנית שנדמה כי כמויות הבטון האפור שנשפכו לתוכה עשויים בכל רגע להתפרץ ולהמית אסון על כל השכונה הקטנה, על מבני המגורים הצנועים המקיפים אותה ושנדמה כי בשארית כוחותיהם הרעועיים מונעים ממנה מלחלוש על פני השכונה כולה, מותירים אחריה את פומפיי השנייה של בטון. 

התחנה המרכזית החדשה של תל אביב הינה אחת מתחנת האוטובוסים הגדולות בעולם ומשרתת מטרופולין שמונה כ 4 מיליון אזרחים ובממוצע חולפים בה מידי יום כ 80 אלף בני אדם. לשם השוואה, תחנת האוטובוסים המרכזית של מנהטן שבניו-יורק ה - Port Authority bus terminal PABT  משרתת מטרופולין שמונה כ 20 מיליון בני אדם, כשבממוצע חולפים בה מידי יום 220 אלף נוסעים. על אף הפער הגדול במספרים, שתי תחנות אלה כמעט זהות בגודלן. ובעוד ה PABT ממוקמת במנהטן, לב ליבה של ניו-יורק, התחנה המרכזית החדשה ממוקמת בנווה שאנן, שכונת מגורים תל אביבית קטנה.

מסת בטון זו אשר נוצקה אל מעמקי הקרקע השכונתית, והשתרשה בה כנטע זר הפכה במהרה, זמן רב לפני פתיחתה הרישמית של התחנה המרכזית החדשה ב 93, לבניין מאסיבי, חסר פרופורציות ובעל קנה מידה שחורג בכל מובן מיכולתה של הסביבה להכיל. המסה האדירה של מבנה זה מכתיבה מציאות בה לא ניתן להתעלם, למחוק או לבטל את קיומה ונוכחותה של התחנה. מצב עניינים זה מחייב כי כל תמונת עתיד, חזון או תכנית פיתוח עתידית לאזור זה תכלול את מבנה התחנה המרכזית בצורה אחת או אחרת. 

בחינה של  תקדימים בעלי מאפיינים דומים עשוייה להוות תשתית ראויה לביסוס אסטרטגיה תכנונית חדשה שטומנת בחובה את הפוטנציאל למציאת פתרונות יצירתיים ואיכותיים שייטיבו עם המבנה, המשתמשים בו והסובב אותו. שימוש מחודש (Reuse) כאסטרטגייה תיכנונית אינו רעיון חדש וישנן דוגמאות רבות ברחבי העולם לשימוש מחודש במשאבים קיימים הנובעים ממניעים שונים, בהם; כלכליים, תרבותיים ואידאולוגים, ואחרים שמונעים מתוך שיקולים פרקטיים, אסתטיים או סתם אפורטוניסטיים. יחד עם זאת, מבנים מאסיביים אשר חורגים באופן ניכר מסביבתם ואשר נעשה בהם שימוש מחדש, מחייבים מעצם מימדיהם משאבים רבים יותר ומייצרים מערכת שיקולים מורכבת ומאתגרת ביותר. מצב עניינים זה מקשה מאוד על היכולת להוביל לשינוי ממשי מהמצב הקיים אל המצב הרצוי בעיני המתכננים והמשתמשים הפונציאליים.

עקרונות מנחים לכיוון המחקר:

Reuse

הקו המנחה במחקר הינו הרצון לחקור את פעולת השימוש מחדש (Reuse) ואת הפוטנציאל הגלום באסטרטגיה זו כשמדובר בתחנה המרכזית החדשה של תל אביב. על כן, כתנאי ראשוני לבסיס השוואתי כל המבנים שנבחרו לשמש כמקרי בוחן ומקור ידע עברו באופן כזה או אחר תהליך שהוביל לשימוש מחודש בהם. זהו המכנה הבסיסי המשותף לכל המבנים. 

Massiveness

התנאי השני נגזר מתוך אחד המאפיינים הברורים והמעצבים ביותר בתחנה המרכזית, המאסיביות. כך, כל המבנים ששימשו במחקר כמקור השוואתי הינם בעלי מסה משמעותית. הם היו מאסיבים מראשית הקמתם ביחס לסביבתם המקורית והם כאלו גם בקונטקסט הנוכחי.

כן אציין כי נטייתי הייתה לבחון מקרים בהם הבטון הוא חומר הבנייה העיקרי, מאחר וחומר זה מטבעו עמיד מאוד, בעל מסה משמעותית וקשה באופן יחסי לפירוק.

Built for machines

מקורו של התנאי השלישי והאחרון הינו בפרוגרמה של מבנה התחנה המרכזית, זה, נועד לשרת בראש ובראשונה את התחבורה הציבורית, קרי האוטובוסים העירוניים והבין-עירוניים. על כן,  תנאי הסף האחרון הינו בחינה של מבנים שיועדו לשרת ראשית מכונות. בין שהאנלוגיה הינה בין מפעל לייצור רכב, תחנת כח, שדה תעופה או בונקר לצוללות, בכל המקרים המבנים תוכננו בכדי להכיל מכונות מסוג זה או אחר. 

מאז תום מלחמת העולם השנייה ועד היום, נותרו בכל רחבי אירופה בונקרים רבים שעומדים על קנם עשרות שנים ללא כל שינוי או יכולת ממשית להפתר מהם. קירות הבטון המאסיביים הללו שנועדו לעמוד בפני הפצצות מין האויר אינם ניתנים לפרוק בפשטות, בין שהכדאיות הכלכלית בהשקעת משאבים ואנרגיה על מנת לפרק ולפנות את הבונקרים אינה סבירה, ובין שעל מנת למוטט אותם נדרשת הפעלת כח אדירה (ע“י שימוש בחומרי נפץ) העשויה לזרוע הרס רב ולא מכוון בסביבתו של הבונקר. כך או כך, כאשר אלו נוכחים בתחומן של רקמות אורבאניות, ערים ושכונות, נשאלת השאלה האם ניתן לעשות במסות בטון אלו שימוש מחודש, אחר? ואם כן, כיצד אלו יכולות להשתלב ולתרום למרחב העירוני הקיים סביבן? כך למשל, בעיר המבורג הפך ב 2012 בונקר נאצי שנותר עזוב ובלתי שמיש בליבה של שכונת מגורים לתחנת כח מקומית עם מסעדה ותצפית נגישה לכלל הציבור. בונקר נוסף ששימש כמעגן ומחסה עבור צוללות גרמניות בעיר טרודנהיים עבר השמשה מחדש שכללה את אטימת המעגן והוספת קומות על מנת להכיל את מרבית ארכיון המדינה הנורבגית.

בונקר לצוללות שהפך לארכיון מדינה Dora 1

בונקר שהפך לתחנת כח Energy Bunker

ואולם, הבטון והבונקר אינם מהווים דוגמאות היחידות למאסות אדירות שעברו השמשה מחדש.  גם קונסטרוקציות ענק כמו מפעל לכריית פחם שיצא מכלל שימוש והפך למוזיאון ומרכז מורשת עולמית או מפעל לרכבים שעבר חלוקה פרוגרמטית והרחבות מרובות מהווים אבני בוחן שמולן ניתן לבחון את פעולת השימוש מחדש בקונטקסט של התחנה המרכזית החדשה של תל אביב.

 מכרה פחם שהפך למרכז מורשת עולמי Zollverein Coal Mine

מפעל לייצור רכב שהפך למבנה רב תכליתי Fiat Lingotto 

תחנת כח שהפכה למוזיאון אמנות Tate Modern

 תכנית לקניון שאפתני שהפכה לבית מעצר El Helicoide

החיפוש אחר תקדימים ומקורות השראה הוביל אותי לחשיפה ובחינה של פעולות אסטרטגיות וכלים אדריכליים שונים שננקטו בכל האתרים אותם סקרתי. ושאלות רבות שעליהן אנסה לענות בתהליך התכנוני, כמו: אילו מורכבויות ניצבות בפני תכנון שעושה שימוש מחדש במבנה אדיר מימדים וחסר פרופורציה ביחס לסביבתו? ומהן המגבלות הקונסטרוקטיביות שהמבנה הקיים מכתיב? אילו אסטרטגיות תכנוניות שמשתמשות מחדש בקיים מתאימות עבור מבנה התחנה? ואילו כלים תיכנוניים רלוונטיים למצב העניינים במתחם התחנה המרכזית החדשה?

אלו, עשויים יחד או לחוד לייצר מגוון של תכניות עשירות ובתקווה גם איכותיות במצבים שונים בהם הקיים שאי אפשר להפתר ממנו, הבלתי רצוי, הופך להיות המחולל המשמעותי במרחב והכח המניע לאינטרקציה חברתית, לבנייה ולארגון מחדש של המרחב הסובב אותו.

נווה שאנן והתחנה המרכזית החדשה: ציוני דרך כרונולוגיים

1921 - פרעות ביפו, רצח יוסף חיים ברנר, הקמת שכונת נוה שאנן. 

1922. - אינג׳ יוסף טישלר מופקד על תכנון נוה שאנן ובוחר לעצב את תוי רחובות השכונה בדמות מנורת בית המקדש.

1923 - חב׳ גאולה שרוכשת את אדמות השכונה אינה מצליחה להשלים את רכישת האדמות טרם כניסת ההפרדה המוניציפלית לתוקף. בעוד שהתושבים מצליחים בסופו של דבר להיכלל בתחומה של העיר תל אביב, שטח גדול בדרום השכונה, פרדס בבעלות ערבית, נשאר בתחומה של יפו. 

1948 - יפו מסופחת לתל אביב. הפרדס נכרת, הקרקע עוברת לבעלות המדינה, ומוקמים עליה צריפים ומחסנים. באורח פלא, ההתיישבות הלא פורמלית החדשה מסמנת את המנורה של טישלר.

1960 - אריה פילץ רוכש את השטח.  

1963 - פילץ מקים את חברת ״כיכר לוינסקי״ בשיתוף עם ״סולל בונה״ ו״אגד״.

1965 - רם כרמי נשכר לתכנן את פרויקט התחנה המרכזית החדשה. הרעיון: תחנת אוטובוסים בינעירונית בקומת הבניין, תחנת אוטובוסים פנים עירונית במרתף הבניין. בדרך בין שתי התחנות יעברו הנוסעים במרכז קניות ענק.

1967 (אוגוסט) - ועדת התכנון המחוזית מאשרת את תכנית בינוי מפורטת מס' 1045 למגרש התחנה המרכזית החדשה.

- תחילת העבודות

1968 (אוגוסט) - מתחילה מכירת החנויות בתחנה. עד שנת 1973 נחתמו 709 עסקאות.

1973 – הושלמו 80% משלד התחנה אך הבנייה נעצרת עקב חובות וקשיים כלכליים של הבעלים.

1976-82 – ועדות ממלכתיות שונות מוקמות בכדי לבחון את עתידו של ה"פיל הלבן" אך ממשלת בגין מחליטה לבסוף שהשלמת הבנייה תמומן על ידי יזם פרטי ולא מתקציב המדינה. הבנייה מוקפאת למשך 6 שנים.

1983 – האתר נמכר לקבלנים יונה מרדכי ("חפציבה") ומתי ליפשיץ הקבוצה היחידה שהגישה הצעת קנייה.

1989 – מתחדשת הבנייה. המשך התכנון מופקד בידי משרד אדם מזור ומשרד כרמי.

1993 (אוגוסט) – התחנה המרכזית החדשה נפתחת במעמד ראש הממשלה יצחק רבין

עם פתיחת התחנה עוברות כל חנויות הנעליים של רחוב נוה שאנן אל תוך בניין התחנה. העירייה הופכת את הרחוב למדרחוב.

2000- אינתיפאדת אל אקצה. על השטחים מוטל סגר ואת הפועלים הפלסטינים מהגדה המערבית ומרצועת עזה מחליפים עובדים זרים שמתחילים להגיע מכל קצוות תבל. רובם מתיישבים בשכונות הדרום. רחוב נווה שאנן הופך למרכז הקניות של הקהילה הזרה.

2001 - קבוצת פעילות מזרחיות פמיניסטיות בראשות ד״ר ויקי שירן ופרופ׳ הנרייט דהאן כלב מקימות את תנועת אחותי. התנועה מחליטה לקבוע את מושבה בדרום תל אביב ושוכרת חנות ברחוב מטלון. המקום משמש כגלריה, מועדון חברתי ובסיס לפעילות תרבותית, חברתית ושכונתית.  

2002 –  לאחר כמה שנים שבהן פועלת התחנה במתכונת המקורית, מחליטה התחנה לסגור את התחנה התת קרקעית ולהוסיף קומה נוספת מעל הבניין. הפעולה נעשית במהירות, בבנייה קלה, תוך חריגה ניכרת תנאי ההיתר ותוך פגיעה בעשרות סוחרים שרכשו חנויות בבניין וזכויות הבנייה החדשות שנבראו יש מאין נתנו על חשבון סגירת אגפים שלמים בתחנה. מעבר לעובדה שמעתה זה כבר לא היה הכרחי לעבור בקניון בדרך מתחנה לתחנה, הקומה החדשה מכסה את מקור האור הטבעי היחיד שנכנס לקניון, ולמעשה מאפילה אותו באופן מוחלט. הקניון מידרדר במהירות. 

2008 - ועדת הכנסת לאיכות הסביבה בראשות ח״כ אופיר פז-פינס מחייבת את התחנה המרכזית להתקין תחנות ניטור. מוקמת תחנת ניטור ברחוב לוינסקי. על אף העובדה שהתחנה ממוקמת הרבה מעל מפלס הרחוב כפי שנדרש, בתחנה מתועדים חומרים מזהמים בריכוזים הכי גבוהים באזור תל אביב.

2008 - קואופרטיבים ״אגד״ ו״דן״ מודיעים על רצונם לעזוב את התחנה המרכזית החדשה.  

2009 (דצמבר) – חברת נצבא משלימה השתלטות על התחנה המרכזית החדשה.

2009 - זרם גובר והולך של פליטים אריתראים ודרום סודנים מגיע לתל אביב. בשלבים הראשונים של הגעתם, חונים הפליטים בפארק לוינסקי. בהמשך מרביתם מתגוררים בשכונות הדרום, נוה שאנן, התקווה ושפירא. 

2010- קבוצת רבנים מדרום תל אביב מוציאים פסק הלכה נגד השכרת דירות לפליטים. תחילת פעילות של ארגונים וקבוצות בעד ונגד הפליטים.

2011

- הממשלה מניחה לפני הכנסת תיקון חדש לחוק למניעת הסתננות משנת 1954. החוק יאושר ב-2014.

- מחאת האוהלים. תושבים, פעילים מקומיים ופעילים אתיופיים מקימים מאהל מחאה לצד הפליטים בגינת לוינסקי. בשונה מהמאהל ״המרכזי״ בשדרות רוטשילד, המאהל הזה זוכה לביקורים תכופים ואלימים של המשטרה המנסה שוב ושוב לפנות את המאהל. הנושאים שעולים במאהל לוינסקי אינם זוכים להדהוד במאהל המרכזי או בתקשורת. 

2012  - התחנה המרכזית נכנסת להקפאת הליכים. 

-נסיונות הצתה של דירות וגן ילדים אפריקני, הפגנות אנטי אפריקניות בדרום תל אביב . לשכונות הדרום מגיעים פעילי ימין קיצוני החוברים לפעילים מקומיים שיזכו בשנים הבאות לכיסוי תקשורתי הולך וגובר. 

2016 - אישור תכנית המתאר של תל אביב תא 5000. התכנית קובעת שעל שימושי התחבורה באזור נוה שאנן להיות מוסבים לשימושי אזור תעסוקה מטרופוליני. התכנית מייעדת להעביר את התחנה המרכזית לאזור הגבול הדרומי של תל אביב, ליד העיר חולון.

2018 - חברת נסב״א, הבעלים של התחנה, מבקשת ממשרד התחבורה להאריך את חוזה השכירות של התחנה ולהמשיך להפעיל אותה עד שנת 2042.

- ראש עיריית חולון מודיע על התנגדותו המוחלטת להעברת התחנה המרכזית למיקום החדש הגובל בעירו.

- בשכונת נוה שאנן נערכות לראשונה בחירות לוועד תושבים. לראש הוועד נבחרת מנכ״לית ״אחותי״ שולה קשת. 

- ועדת המשנה לתחבורה של ועדת הכלכלה של הכנסת, בראשותו של ח״כ דב חנין, מגיעה לבקר בתחנה ודנה עם הגורמים השונים על עתידה. לאור נתוני זיהום האוויר שנחשפים על ידי נציג המשרד לאיכות הסביבה, מחליטה הוועדה לפעול לסגירת התחנה.  

אוגוסט-אוקטובר 2018 - תושבות ותושבי שכונות נווה שאנן ושפירא בדרום תל-אביב עתרו לבג"ץ, יחד עם תנועת אחותי, האגודה לזכויות האזרח ועמותת במקום, בעניין התחנה המרכזית החדשה בתל אביב. העותרות והעותרים דרשו שבית המשפט יורה לשר האוצר, לשר הפנים ולעיריית תל אביב לפעול למימוש התוכנית לפינוי התחנה המרכזית החדשה בתוך פרק זמן סביר.

בעתירה נטען כי התחנה מהווה פגיעה סביבתית ותעבורתית קשה. נוסף על כך, מבנה התחנה, שחלקים רבים בו נטושים, וסביבתו הקרובה, הפכו לבסיס לסחר בסמים, עבריינות וסחר בנשים, שמהווים פגיעה קשה ומתמשכת בזכויותיהם של תושבות ותושבי השכונה והשכונות הסמוכות בדרום תל אביב. בעתירה נחשף כי התחנה, שנפתחה לציבור לפני 25 שנה, פועלת ללא רישיון למתקן תחבורתי, כפי שקובעת פקודת התעבורה.

במקביל לעתירה ביקשו העותרים כי בג״צ יורה על צו ביניים האוסר על חתימת הסכם על המשך פעילות התחנה. בספטמבר, לאחר קבלת תגובות המדינה, עיריית תל אביב ועיריית חולון על הבקשה למתן צו ביניים, דחתה שופטת בג״צ את הבקשה. נכון לאוקטובר 2018, מועד לדיון בתיק עדיין לא נקבע.

העתירה, 8.8.2018

תגובת המדינה לבקשה למתן צו ביניים, ספטמבר 2018

תגובת עיריית תל אביב לבקשה למתן צו ביניים, ספטמבר 2018

תגובת עיריית חולון לבקשה למתן צו ביניים, ספטמבר 2018

נושא שנתי: התחנה המרכזית החדשה בתל אביב

התחנה המרכזית החדשה של תל אביב וסביבותיה (ר׳ ציוני דרך כרונולוגיים בהמשך) היא הנושא, המצע והפלטפורמה של עבודת הסטודיו בשנה הקרובה.

על פי תכנית המתאר החדשה של תל אביב שאושרה ב-2016, עתידה התחנה המרכזית להיסגר ולעבור דרומה לאזור גבול תל אביב וחולון. במקומה של התחנה מבקשת תכנית המתאר לפתח אזור תעסוקה מטרופוליני. אף על פי כן, מנסה חברת נצב״א, הבעלים של התחנה, להאריך את פעילותה של התחנה במתכונת הנוכחית עד לשנת 2042.

ומה עכשיו?

הדעת נותנת שלהחלטה לסגור את התחנה יכולות להיות אינספור השלכות על אינסוף גורמים, החל בחברות ההסעה וציבור הנוסעים וכלה בבעלי החנויות ובתושבים.

סגירתה של התחנה, במוקדם או במאוחר, מעוררת לא מעט שאלות. הנה כמה לדוגמה: האם באמת ישנו צורך להעביר את התחנה? האם לא ניתן להסתפק במסופים קטנים שיחליפו אותה? ובמידה שהתחנה נסגרת, מה יהיה על המבנה? האם צריך או ניתן להרוס אותו? האם ניתן להשתמש בו? ואם הורסים את הבניין, האם להרוס הכול או רק חלקים, בבת-אחת או בהדרגה? ואיך אפשר להרוס כזה בניין מבלי לזהם עוד יותר את האוויר של האזור הזה של העיר? ואיפה זורקים את כל הבטון ואיך לסלק אותו מכאן מבלי לעצור את כל התנועה? ומה בונים במקום התחנה? ובינתיים, מה עד שיחליטו ויתכננו ויהרסו ויבנו - מה עושים עם הבניין, מה עושים עם סביבותיו?

לעת עתה, לא רק שלאיש אין עדיין שום מענה, השאלות הללו, ושאלות רבות אחרות, עדיין מחכות להישאל. נכון לעכשיו, אין שום גורם עירוני או ממשלתי שהחל לבדוק מהי משמעות ההחלטה לסגור את התחנה המרכזית החדשה ולהעביר אותה ממקומה.    

ועד התושבים של שכונת נוה שאנן, בראשות האמנית והפעילה החברתית ילידת השכונה שולה קשת, הזמין את סטודיו ״עיר שחורה״ ללמוד ולחקור את שלל השאלות, התרחישים וההיתכנויות הקשורות בהחלטה לסגור את התחנה המרכזית החדשה מנקודת מבטם של התושבים.

הסטודיו ישתף פעולה עם ועדת המשנה לענייני תחבורה ציבורית של ועדת הכלכלה של הכנסת  שנרתמה אף היא לנושא ותלווה את עבודת הסטודיו.