סבו וסבתו של כפיר פבריק, בוגר המחלקה לארכיטקטורה, עלו ממרוקו ב-1956 במסגרת העלייה "מהאנייה אל הכפר" מטעם הסוכנות היהודית והועברו למעברת "עזתה" בנתיבות. סבו ביקש לממש את חלומו לגור בירושלים ועל כן עזב מיד עם הגיעו את נתיבות וחזר לסוכנות. בסוכנות הבטיחו לו שיביאו אותו הפעם לירושלים, העלו אותו על משאית ובאמצע הלילה הורידו אותו שוב בנתיבות. במשך ימים רבים הוא קיווה שיצליח לצאת משם ועל כן ענה לכל מי ששאל אותו לשמו: "עולה חדש". בסופו של דבר הוא נשאר בנתיבות – תחילה במעברה ולאחר מכן בעיירה – ועד אחרון ימיו דבק בו הכינוי.
בפרויקט הגמר שלו (שהוגש בשנת 2016 במסגרת הסטודיו 'עיר שחורה' בהנחיית שרון רוטברד, עידן לדרמן וכותבת מאמר זה) עוקב פבריק ("עולה חדש") הנכד אחר תצורת המגורים המוקדמת של נתיבות – מעברת עזתה – ומציע לתפוש אותה לא רק כאירוע מכונן בתרבות הישראלית אלא גם ככלי עכשווי לתכנון. ערכים כזמניות, קירבה לקרקע, בנייה סביב חצרות משותפות והרצון לייצר קהילה באמצעות אדריכלות – נתפשים על ידו כרלוונטיים לנתיבות העתידית. בהצעתו הוא קושר את תצורת המגורים הזמנית, שתוכננה על ידי המדינה למגורי העולים החדשים, עם אירועי הדת המתקיימים זה שנים סביב קבר הבאבא סאלי בעיר, ורוקם מהשילוב ביניהם מחנה זמני-קבוע לעולים לרגל ולחוגגים.
להמשך הקריאה: http://alaxon.co.il/article/נתיבות-לעתיד/
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה