מחשבה
לפרויקט- ג'סי כהן
חלופת
הדיירים התכופה שמתרחשת בג'סי כהן בעקבות שיכון עולים חדשים, יצרה מצב של ניתוק
בין התושבים לבין השכונה. השכונה שנבנתה ברובה בשנות ה50-70, ע"י המדינה, חושפת
סדר חברתי פוליטי המאפיין את האג'נדה המודרנית של יצירת קהילה הומוגנית ושוויונית.
בפועל, השיכונים הרבים מכילים דירות מצומצמות של 2-3 חדרים ואינם מספקים את צרכי
הדיור של התושבים. על מנת להתאים את מרחב המחיה לצרכיהם, החלו תושבים לנכס לעצמם אזורים
ציבוריים/ משותפים באופן רשמי או לא רשמי ולהגדיל את שטחם הפרטי. חריגות ספונטנית אלו,
חרף היותן פעולות א-פורמליות ולעתים לא חוקיות, ואולי דווקא משום כך, מעדכנות את
הסדר החברתי הכפוי והופכות אותו לרלוונטי. יתר על כן, הרחבת הבעלות והשמשה של אותו
מרחב אנונימי מחזקת את הקשר בין הדייר לסביבת המגורים.
במקביל
לצפיפות הרבה שבתוך הדירה, קיימים שטחים פתוחים רבים שאינם משומשים וסובלים מהזנחה
חמורה. שטחים אלו, המקיפים את השיכונים, בתיאוריה שייכים לכל דיירי השיכון אך הלכה
למעשה אינם משמשים אף אחד.
אם
כן, אולי ניתן לחבר בין הצורך במרחב לבין שטחי ההפקר הרבים בשכונה? האם יש מקום לאינטליגנציה
היצירתית של היחיד בתוך המרחב ההומוגני הקיים וכיצד ניתן להפריט אותו?
אני
מעוניינת בעבודתי לבחון מושגים אלו ולאפשר מקום לספונטניות, יצירתיות וחריגות
בשכונה ואולי באמצעות כך לאפשר ניצחון של האישי על הסטנדרטי, ולחזק את הקשר בין
הדייר לסביבה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה