על אף כל מה שאמרתי בבוקר, כל הבעיות, הפרדוקסים, התהיות, הקשיים וניגודי העניינים שבין בנייה רשמית ולא רשמית, הדימויים האלה הם לא פחות ממדהימים - גם הסדרות וגם הקולאז'. מכיוון שבשלב זה אנחנו נמצאים בפאזה רעיונית אני מציע שתמשיכי עם זה בכל הכוח. יש לזה ערך גדול אפילו כמניפסט אסתטי, לתת לגיטימציה לאסתטיקה של השכונה. כלומר שכונה במובן "צ'כונה", או במובן "שכונה" (למשל כשהקבוצה מבקיעה גול עצמי או כשהשוער מקבל גול בין הרגליים). יש כזה דבר בפולקלור הישראלי, החל מ"שיר השכונה", סיפורי קופיקו בשנות השישים (שכונת עין גנים בפתח תקווה), וכלה בסדרות הטלוויזיה של ימינו ("עספור" או "זגורי אימפריה" למשל). אני חושב שכדאי בשלב זה לחדד את מה שאת עושה, לנסח מעין אסתטיקה שכונתית ("ארכיטקטורה שכונתית" יכולה להיות כותרת טובה), לבדוק איך נראים בנייני הקולאז' האלה אחרי שמעבים אותם ומקצינים אותם ומוסיפים להם את זכויות הבנייה החדשות. מה יכול לקרות אם כל השכונה תצמח כך למעלה והצדה עם מאה אלף תוספות בנייה פרי מוחם הקודח של מאות תושבים ובעלי מלאכה. את יכולה במקרה כזה גם להקצין את הפנטזיות הפרוגרמטיות שקיימות ממילא (חנות שמלות בסלון, מספרה באמבטיה, מסעדה במטבח וכו'). מה היה קורה אם היו נותנים לכל אחד לעשות מה שהוא רוצה. בשלב זה את יכולה וצריכה להסתער על החזון ואחר כך לנסות ולחשוב איך לגרום לו לקרות. אז השורה האחרונה היא שצריך כעת לשים בצד את כל הספקות וההסתייגויות ולהמשיך לעבוד על כל התוספות והחריגות. יופי של עבודה!
ועוד משהו. אפשר בשלב זה לנסות ולשכלל את הביטוי הגרפי והרעיוני על ידי שימוש שמוגבל אך ורק לעיקרון הזה של הקולאז', כלומר עיקרון של הוספה. היה מעניין לראות תכניות וחתכים שעשויים על פי העיקרון הזה.
3 תגובות:
על אף כל מה שאמרתי בבוקר, כל הבעיות, הפרדוקסים, התהיות, הקשיים וניגודי העניינים שבין בנייה רשמית ולא רשמית, הדימויים האלה הם לא פחות ממדהימים - גם הסדרות וגם הקולאז'. מכיוון שבשלב זה אנחנו נמצאים בפאזה רעיונית אני מציע שתמשיכי עם זה בכל הכוח. יש לזה ערך גדול אפילו כמניפסט אסתטי, לתת לגיטימציה לאסתטיקה של השכונה. כלומר שכונה במובן "צ'כונה", או במובן "שכונה" (למשל כשהקבוצה מבקיעה גול עצמי או כשהשוער מקבל גול בין הרגליים). יש כזה דבר בפולקלור הישראלי, החל מ"שיר השכונה", סיפורי קופיקו בשנות השישים (שכונת עין גנים בפתח תקווה), וכלה בסדרות הטלוויזיה של ימינו ("עספור" או "זגורי אימפריה" למשל). אני חושב שכדאי בשלב זה לחדד את מה שאת עושה, לנסח מעין אסתטיקה שכונתית ("ארכיטקטורה שכונתית" יכולה להיות כותרת טובה), לבדוק איך נראים בנייני הקולאז' האלה אחרי שמעבים אותם ומקצינים אותם ומוסיפים להם את זכויות הבנייה החדשות. מה יכול לקרות אם כל השכונה תצמח כך למעלה והצדה עם מאה אלף תוספות בנייה פרי מוחם הקודח של מאות תושבים ובעלי מלאכה. את יכולה במקרה כזה גם להקצין את הפנטזיות הפרוגרמטיות שקיימות ממילא (חנות שמלות בסלון, מספרה באמבטיה, מסעדה במטבח וכו'). מה היה קורה אם היו נותנים לכל אחד לעשות מה שהוא רוצה. בשלב זה את יכולה וצריכה להסתער על החזון ואחר כך לנסות ולחשוב איך לגרום לו לקרות. אז השורה האחרונה היא שצריך כעת לשים בצד את כל הספקות וההסתייגויות ולהמשיך לעבוד על כל התוספות והחריגות. יופי של עבודה!
ועוד משהו. אפשר בשלב זה לנסות ולשכלל את הביטוי הגרפי והרעיוני על ידי שימוש שמוגבל אך ורק לעיקרון הזה של הקולאז', כלומר עיקרון של הוספה. היה מעניין לראות תכניות וחתכים שעשויים על פי העיקרון הזה.
היי אילה,
אפשר להשתמש באחד הדימויים להעלות לארוע הכנס בפייסבוק?
תודה
אביגיל (מהמרכז לאמנות דיגיטלית)
הוסף רשומת תגובה