בשיטוטי האקראיים והבלתי אקראיים בדרומה של ג'סי כהן נתקלתי באי, אי של שבעיית בלוקים; גנריים למראה, מוזנחים באופן לא מפתיע כלל, אך מונחים בצורה בלתי רגילה בצורה שאיננה אופיינית לארגון השיכונים שכולנו התרגלנו לראות, בצורה כזאת שאחד מאונך לשני והשני תוחם את חברו ולבסוף יוצרים חצר, או מגרש פנימי שנראה כאילו מיועד לדרים בשבעיית אי הבלוקים הזה בלבד, אי שבתוכו שני איים, שתי חצרות פנימיות רחוקות ממראה הרחוב אך קרובות יותר מכפי שניתן לדמיין – חצרות פנימיות שבעברן אולי הכילו חיי קהילה של עולים, ואולי לא, אך מה שבטוח הוא שכעת החצרות הללו נותרו מיותמות, לא מזמינות ומכילות את כל מה שתושבי השכונה אינם רוצים – הזנחה, חוסר חיים ואי נוחות מתמדת אלו הן התחושות.
במהלך שיטוטיי הרבים מסביב לאותו אי, הייתה ניכרת לי התחושה המעגלית, הרצון לתנועה המתמדת מסביב לבלוקים, והחשש להיכנס פנימה לחצרות הללו. חלונות הסלונים והמטבחים פונים כלפי חוץ, ומספר דיירים מנסים לבחון בחשדנות מה אני עושה ומדוע אני משוטט, באופן לא כל כך שונה מהם, גם אני חושד בכל פרצוף המביט מהחלון, אך ישנם אנשים מסביב לאי, שנראה כאילו אפשר לגשת ולדבר איתם. חלונות חדרי השינה נמצאים מביטים אל תוך החצרות הפנימיות, דבר שאינו מעודד את כניסתי פנימה אליהן, אך לאחר שיחות מעמיקות והיכרות עם הדיירים אני מרשה לעצמי להיכנס פנימה, תחושה של אי נוחות וחששות מלווים אותי במהלך השהות בחצר – ישנו רק רצון לצאת החוצה שוב, שמא עוד פרצוף חשדן ילווה את מבטו עליי, אני יוצא החוצה וחוזר ללכת במעגל, עד שנתקל בעוד דייר ואיתו משוחח שוב, וכך חוזר חלילה.
החצרות הפנימיות דורשות מעשה, הן מזכירות נורא מקום שבו אפשר לשחק, לרוץ, לשבת וללכת, מקומות שבהם אפשר להיות בלי תחושת אי נוחות, בלי תחושה של להיות חשוד שעיני הדיירים תמיד עליו. החצרות הפנימיות מזכירות מגרשים, הן מתאימות בגודלן למגרש כדורגל, כדורסל, אפשר לרוץ שם, לשחק, לשחות, לשבת וללכת. אפשר לפתוח את החצרות לכל השכונה, לא לפתוח פיזית, לפתוח דרך המגרשים. ישנם כמה וכמה מגרשי ספורט בשכונה, כולם נמצאים באיזורים ציבוריים – בבתי ספר, באולמות ואפילו סתם מונחים באמצע שטח פתוח ברחוב, אפשר להזמין את תושבי השכונה אל האי עם שבעת הבלוקים, אל תוך החצרות הפנימיות.
הפרוייקט החדש על האי מכיל בתוכו את החצר הפנימית, אך מכיל בתוכו גם את המגרשים, המגרשים שנמצאים בג'סי כהן כעת כולם מרוכזים בתוך חצר פנימית אחת שבעבר הייתה בלתי נגישה לתושבי השכונה. ישנו מסלול ריצה על גג המבנים שכעת הפכו לתשעה, מבנים שביחד מזכירים צורה של מסלול ריצה או אצטדיון – מרכזים את תשומת הלב פנימה אל עבר מגרשי הספורט והבריכה. בקומת הקרקע ישנו מסחר, מגורים ומתקני ספורט, בשאר הקומות ישנן דירות, ומעליהן מסלול ריצה מעגלי שחובק את האי ומזכיר את התנועה המעגלית של הבלוקים הקודמים. מי שכעת גר על האי יכול לצפות פנימה במשחקי הכדורגל והכדורסל המתרחשים ממש מחוץ לחלונו או לעלות למעלה ולרוץ במעגלים. פרוגרמות הספורט משולבות בתוך המגורים החדשים ורוצים להכניס את הספורט אליהם אפילו באופן מוגזם ולא נוח, אך עדיין מזכרים מעט את הסידור הישן של הבלוקים הגנריים.
פרוייקט טוב ורע:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה