טוב או רע בעיר ובכפר
אתר אחד, שני פרויקטים ועיקרון היחסיות
מילים הן המקור לאי הבנות. לפיכך סיגלנו, אנו, בני האדם, דרך להתמודד
עם השוני בינינו לבין אחרים על ידי עיקרון היחסיות. עיקרון היחסיות אומר שעל מנת
שאנו נוכל להרגיש בנוח עם מי ומה שאנחנו, נדיר את חברינו ושכנינו ונקטלג אותם
כ"לא טובים", או –"רעים". טיב ההגדרה אינו אלא מתן ציון לדבר
מה בכדי לתת לגיטימציה לדבר אחר. לפיכך מה ש"טוב" עבורי "רע"
לאחר וכן הלאה.
זוהי מהות הפרויקט שלי, פרויקט שלובש שני כובעים, כובע
"טוב" וכובע "רע". הרעיון המרכזי הוא יצירת שתי אסטרטגיות
מנוגדות שמעוררות דיון בנוגע לאתר ספציפי אחד. תחילת האבולוציה של הפרויקט החלה
בהגדרת ההצעה החדשה כהצעה בעלת מאפיינים של עיר, ואילו השנייה בעלת מאפיינים של
כפר. נקודת ההנחה היא שכל אסטרטגיה נועדה ליצור ניגוד מול זו האחרת.
הכפר נועד לייצר סולידריות קהילתית, שיתופית, כלכלית וחברתית שנועדה
לתת מענה לפרט כחלק מקהילה, ואילו העיר נועדה לרכז את בני האדם למקום בו יוכלו
לחלוק רעיונות, לחדש, ליצור ולפתח.
בתחילה נדמה היה שהכפר הוא הפרויקט ה"טוב" לאנשים החיים בו
כיום וה"עיר" תרמוס את אופי המקום. אך במהלך העבודה על הפרויקט התהפך
הדבר. עובדה זו מעידה על השבריריות והקלות שבה הגדרה של משהו נעשית ללא רלוונטית,
כאשר מעמידים אותה במבחן עם הגדרה סותרת.
אני מרעיד את השכונה ברעש המנוע ונושא אליי מגוון מבטים. המבטים נעים
בין אלכוהול מצחין למזרקים ישנים. בין גדרות הבתים מגיח תיק בית ספר גדול מאוד
שמחבק ילדה קטנה. מאחוריה זרוקות נשים במושב האחורי שנרקב והתבלה מהשמש הקיצית.
ג'סי התהפך בקברו ששמע על הג'נטריפיקקצה הצעיר ששכר דירה בבית הדירות
הרעוע. פינת המנגל כבר הפכה עגולה ומערבל הבטון התיז עליה לכלוך קונסטרוקטיבי
שבהמשך יהיה בניין.
אני אוטם הכול ומקיף את הבית בקיר עבה ללא חלון. שם אני נשאר וכולא
עצמי בביתי שלי. אני הולך לישון, קם בבוקר, וחוזר חלילה.
אני אוסף את שברי הזכוכית ומכין מהם קולאז', מעין סנדוויץ' גדול של
צורות מגורים. אני לא יכול ליצור נסיבות שיסבו אושר לאנשים אלא אם יבחרו בכך. אני
בקלות יכול לאמלל אותם. אני לוקח את הבעיה והופך אותה להזדמנות. בדרך אני מבחין
בקטנוע שרוף. בזמן שאני רושם את הרחוב אני מוטרד ממשחק כדור של ילד שהשתלט על מגרש
המשחקים. בית הקפה גודר בסורגים פן יקפוץ הנער ויגנוב את המזגן. הקיר מתקלף אך הוא
לא מטריד אותי. הוא מיד מתחלף בלבנים מסודרות בקפידה תחת עין פקוחה ביום ובלילה.
אני צופה בהם כל הזמן. אני מבחין מיד בדודי השמש, המזגנים, הבגדים הזרוקים,
האיזקורית והחומה, הסוסיתא של דוד והספסל של אוחיון, ואני לא מבין למה אצלם יש
ברושים ואצל רוזנברג רק עץ פקאן אחד גדול, שהתייבש והתמלא בטרמיטים.
השטח המת חי ונושם. הוא מלא בצמחייה, עצים, גרוטאות, מכונות ישנות,
מערבל בטון אחד, קטנוע, כמה בגדים ונעלי בית. האיזקורית שמרפדת חלק ממנו מקושטת בברזנט
קשיח ובשלטי "סכנה – כאן בונים !. הבתים מלאים בפריטי המחיה הנחוצים כגון דוד
שמש, צלחות לווין, אנטנות, וכמה פחונים כדי להגן מהגשם. מידי פעם הם מתחלפים בחומה
גבוהה עם גדר ממתכת שמנתקת את העיר מהבית. לקירות הבית מוצמדות בעדינות מצלמות
מעקב לכל צרה שלא תבוא. השבילים משמשים כמעבר גישה, חניה, טיילת, מגרש כדורגל,
מגרש משחקים, אתר בנייה, סדנא, סלון ופינת מנגל.
האתר נמצא בדרום שכונת ג'סי כהן בחולון, עיר השינה של תל אביב, או
ה"עיר השחורה" ביחס לזו השנייה. האתר מורכב מעשרה מגרשים של פחות מדונם
כל אחד שמאורגנים בצורה שמזכירה מרובע מחולק בשתי וערב. תשעה מגרשים ובהם בתי
מגורים מקיפים מגרש אחד שהוא שטח פתוח. בפרויקט ה"טוב" אשתמש במגרש
הפנימי להקמת בניין ושאר מבני המגורים שמקיפים אותו יהפכו לבעלי אופי עירוני
כדוגמת עסקים, משרדים, בתי ספר, סניף בנק וכו'. בפרויקט ה"רע" המגרש
הפנימי יהיה כלוא בתוך טבעת בנויה שמתיישבת על כל המגרשים החיצוניים במבנה אטום
ומזעזע שפתחיו היחידים הם המון דלתות לכיוון הרחוב וחלונות צרים לכיוון המגרש
הפנימי.
המגדל בפרויקט ה"טוב" יכיל מערכת סירקולציה מהרחוב למגדל
בכדי להמשיך את רצף הרחוב ולקרב את כולם זה עם זו. בכל קומה שלישית יהיה מרחב שהוא
נגיש להולכים ברחוב והוא לא יפריע למערכת הסירקולציה של דיירי הבניין. למעשה זוהי
מן מערכת בה התפישה של "הדרה" מצטמצמת והשאיפה היא לייצר תשתית שתספק
מגוון רחב של אפשרויות ומערכות יחסים למשתמשים בה. זהו פרויקט של
"כולם".
הפרויקט ה"רע", או הפרויקט ה"מאמלל". נועד לייצר
תשתית מתישה, הזויה, ומזעזעת. זהו מבנה גדול ומגושם, יציקת בטון מזוין באמצע העיר,
רעיון בדיוני אך רלוונטי מאוד לפרויקט. זהו פרויקט שמרחיק בין אנשים. אנשים שיחיו
בו יסבלו מכל רגע. כל דלת בו מובילה למופע מבלבל אחר. פנים המבנה חשוך ברובו
ונמצאים בו "יחידות דיור" קטנות ומינימליות שנועדו לאפשר צורת חיים
הישרדותית בלבד. אין מקום לגחמות ואין מקום למותרות, זהו פרויקט הסבל.
אך כמובן, הכל יחסי.
אני חוזר לתל אביב.
תודה וברכה
ים
-------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
"As a response to the need for citizens to gather, to
exchange ideas, goods, and to find a place for representation. In order to
stimulate the existing potentials of the neighborhood and to create a new place
where innovation can fully express and develop itself, the urban typology
proposes the reinvention of the city through a unique architectural strategy".
Rem Koolhaas, Oma, 2015-2016, competition project, Paris
"הכפר כמרכיב מרחבי חוץ
עירוני עודנו רלוונטי כחלופה לעיר כפי שהתפחה מאז המאה ה-19. בכדי ליצור חלופה אמתית
לעיר נחוצה סולידאריות קהילתית שיתופית, כלכלית ותרבותית, לא כקומונות אליטיסטיות,
אלא כרשת קהילתית, דוגמת המועצות האזוריות כפי שהתפתחו, מושבים ויישובים קהילתיים
ואפילו עיירות כמרחב חלופי בר קיימא המספק שירותי חינוך, רווחה, צריכה ותרבות
כישות ייחודית".
פרדי כהנא, לא עיר לא כפר,
ספריית יהודה דקל, יד טבנקין והמועצה לשימור אתרים, 2011, תשע"א
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה