הגשת סוף סמסטר א - ורד דומוביץ, אישה בתחנה: פמיניזם ומגדר בתחנה החדשה

בסמסטר זה חקרתי את מקום הנשים במרחב התחנה המרכזית החדשה בתל אביב. הנקודה הבסיסית שלי היא

ההבנה כי תחושת אי הנעימות והפחד שאני חשה במרחב זה מאפיינת נשים רבות המשתמשות בתחנה. תחושה זו

חזקה מאוד כך שנשים רבות מנסות להימנע מלהגיע למרחב זה ככל שניתן.

את המחקר התחלתי מהתייחסות למספר מעגלים בהם מתבטא מקום הנשים במרחב זה.

המעגל הרחב ביותר הוא סקירה מרחוק -  כתבות שהתפרסמו בנוגע לתחנה המרכזית.

וכן מחקרים על פחד הנשים במרחב הציבורי, כמו גם תפיסת אנשי הביטחון בתחנה את מצב הנשים שמבקרות בה.

המעגל המצומצם יותר מתייחס למשתמשי התחנה - תחושות של מבקרים ומבקרות בתחנה, כמו גם

עובדות בתחנה המתנהלות במרחב זה באופן יום יומי.

המעגל המצומצם ביותר  הוא המעגל שלי - ניתוח של המרחבים בהן אני, כמשתמשת בתחנה,

מרגישה מאוימת יותר להסתובב בהם  ובאילו מרחבים אני מרגישה בטוחה.

בנוסף ניסיתי לאפיין את המרחבים השונים בתחנה - כאלו המתאפיינים באופן מובהק כמרחבים גבריים או כמרחבים נשיים.

(גיליון 1)

המעגל הרחב ביותר

תחילה, ניסיתי להתייחס לתחנה במבט מהחוץ - סקירה של

כתבות בהם מופיעים סיפורים על התחנה המרכזית. באדום

- מופיעות כתבות המתייחסות לפשיעה בתחנה, בעוד בכחול

ניתן לראות כתבות אופטימיות על התחנה, המתארות

מקומות בילוי ואומנות הקיימים בתחנה.

רוב מוחלט של הכתבות על הפשיעה בתחנה מתייחסות

לפשיעה שנעשתה כנגד נשים - הצצות בשירותים, אונס

והטרדות מיניות, כמו גם סיפור על רצח של אישה. מרחב

התחנה המוצג מכתבות אלו אינו בטוח, במיוחד לנשים.

הכתבות האופטימיות למרקם החיים המיוחד הקיים בתחנה -

שוק האוכל היוצא דופן, כמו גם "גלריית גרפיטי" וגלריות של

אמנים שונים בתחנה. כתבות אלו מנסות לעודד אנשים להגיע

לתחנה ולבלות בה - למרות השם הרע שיש למקום זה.

(גיליון 2)

במאמרה של שלי חפץ פחד והעיר הגדולה: נשים ופחד
במרחב העירוני שפורסם ב"תמרורות, פמיניזם ומרחב
בישראל", שאלה הכותבת מרואיינות מהן התחושות שלהן
במרחב הציבורי בתל אביב. נשים רבות ציינו כי יעדיפו לא
ללכת ברגל באזור דרום תל אביב. תוך התייחסות ספציפית
לתחנה המרכזית עצמה. חלקן ציינו כי הפחד שלהן להסתובב
באזור זה נובע מחוויה אישית שחוו במקום - אך רבות אמרו
כי הפחד נובע מחוויה כללית, כלומר, מתוך ידיעה כי מסוכן
לנשים להסתובב באזור התחנה המרכזית. תחושת פחד זו
מופיעה אצל נשים בתור "תחושת יש שם מישהו, משהו יכול
לקרות", "הטרדות הן דבר רווח ויכול ללכת לקרות בכל מקום"
ו"חברות וחברות של חברות עברו מספיק כדי ללמוד
מטעויות".

אופיר - מנב"ט התחנה המרכזית מציין כי למרות שיש איום
מיוחד לנשים, צורת האבטחה והשמירה בתחנה זהה. אך הוא
מבין מהיכן נובעת תחושת הפחד הספציפית הקיימת אצל
נשים - החשש מתקיפות מיניות גדול יותר אצלהן.

האזורים המסוכנים יותר בתחנה לטענתו, הם אלו הנמצאים
בקומות התחתונות, מכיוון שהן לא פעילות הן פחות מאוישות
בעוברים ושבים כמו גם באנשי הביטחון של התחנה. תאי
השירותים גם הם בטוחים פחות - מהסיבה הפשוטה שלא
ניתן להתקין בהם מצלמות אבטחה מטעמי צנעת הפרט.
ככלל, קומות הקומות והאזורים הומי האדם ופעילות - בטוחים
יותר.

(גיליון 3)

המעגל המצומצם יותר

בשלב זה ניסיתי לאפיין המן התחושות של משתמשי התחנה.
האם ישנו הבדל בין תחושות של נשים המשתמשות במרחב
זה לבין אלו של גברים. מרבית המשתמשים שענו על
השאלות ציינו כי הם מגיעים לתחנה כמעט ורק לצורך
תחבורה, ויעדיפו "לברוח" ממנה כמה שיותר מהר.

ההבדל העיקרי בין המשתמשות למשתמשים בתחנה הוא
העובדה שבעוד נשים רבות ציינו כי הן אינן חשות ביטחון בה,
אחוז קטן יותר מהגברים ענו כך.

מרבית מתחושת חוסר הביטחון אינה נובעת מחווית עבר
שהתרחשה בתחנה - מרבית המבקרות והבמקרים לא חוו אף
אירוע מאיים באופן אישי בעת ששהו בה.

עובדות התחנה, נשים המגיעות אליה באופן קבוע מתחלקות
גם הן לשתי קבוצות. חלקן כלל לא מבינות ממה יש לפחד
מהמרחב בתחנה, מגיעות באופן יום יומי ומסתובבות בה
באופן חופשי וקבוע. תחושת הפחד המוכרת להן היא זו שהן
שומעות מלקוחות שלהן. אחרות ציינו כי הן כמעט ולא
מסתובבבות בתחנה עצמה - מגיעות לעבודה ובסוף היום
יוצאות, כך שכל החוויה שלהן היא רק מהמרחב של החנות
בה הן עובדות, ללא שימושים נוספים בתחנה. זאת משום
שלהסתובב בתחנה נתפס בעיניהן כמאיים.

(גיליון 4)

המעגל המצומצם ביותר - האישי

על מנת לנסות ולמצוא היכן הם אותם מקומות בהם אני
מרגישה פחד בתחנה, החלטתי להסתובב בתחנה
בהזדמנויות שונות עם מד דופק - מכיוון שדופק מהיר יכול
להעיד על תחושת פחד פתאומית שאני נתקפת.

שמתי לב כי בקומות התחתונות יותר - אלו הנטושות הדופק
שלי היה גבוה יותר, תחושת פחד מרעש פתאומי במקום זה
הייתה גדולה - וכך גם קפיצות בדופק. ככל שהגעתי לנקודת
יותר הומות אדם - כך חשתי בטוחה יותר.

תוך ניסיון לבחון האם ישנם מקומות בהם מתרכזות יותר
נשים - מקומות שניתן להגדיר כ"מרחבים נשיים" ובאותו אופן
"מרחבים גבריים" שמתי לב כי ניתן למצוא מרחבים נשיים
במכוני יופי - מספרות, חנויות לתוספות שיער, וקוסמטיקאיות.
חנויות בגדי נשים ובגדים תחתונים בפרט. דוכני אוכל וביניהם
השוק האסייתי בימי שישי שאליו מגיעות עובדות זרות רבות.
גן הילדים בתחנה. וכן מקומות מפגש של חבורות של בנות -
בעיקר באזורים מבודדים יחסית.

את המרחבים הגברים ניתן למצוא בחנויות קעקועים, בדוכני
האוכל השונים - ביניהם קיוסקים ודוכנים זמניים,

בחנויות ברחבי התחנה - ביניהם חנות סקס לגברים בעלת
”תאי צפיה מפוארים“