הגשת סוף סמסטר א / תם קביטקובסקי

התחנה המשומשת (אסטרטגיות של שימוש מחדש בתחנה)

התחנה המרכזית החדשה בתל אביב הינה אחד המבנים השאפתניים והמאכזבים ביותר שנבנו בסביבתנו. זהו ללא ספק מהמבנים הגדולים ביותר, חסרי הפרופורציות ושלוחי הרסן שנבנו במדינת ישראל מיום הקמתה.

בניין אדיר מימדים זה, ששטח תכניתו הכולל הינו 230 אלף מ“ר, נבנה בשטחו של פרדס בשכונת נווה שאנן הקטנה של שנות ה -60 וחולש על פני 44 אלף מ“ר של אדמה. במהרה הפך המבנה למסת בטון אימתנית שנדמה כי כמויות הבטון האפור שנשפכו לתוכה עשויים בכל רגע להתפרץ ולהמית אסון על כל השכונה הקטנה, על מבני המגורים הצנועים המקיפים אותה ושנדמה כי בשארית כוחותיהם הרעועיים מונעים ממנה מלחלוש על פני השכונה כולה, מותירים אחריה את פומפיי השנייה של בטון. 

התחנה המרכזית החדשה של תל אביב הינה אחת מתחנת האוטובוסים הגדולות בעולם ומשרתת מטרופולין שמונה כ 4 מיליון אזרחים ובממוצע חולפים בה מידי יום כ 80 אלף בני אדם. לשם השוואה, תחנת האוטובוסים המרכזית של מנהטן שבניו-יורק ה - Port Authority bus terminal PABT  משרתת מטרופולין שמונה כ 20 מיליון בני אדם, כשבממוצע חולפים בה מידי יום 220 אלף נוסעים. על אף הפער הגדול במספרים, שתי תחנות אלה כמעט זהות בגודלן. ובעוד ה PABT ממוקמת במנהטן, לב ליבה של ניו-יורק, התחנה המרכזית החדשה ממוקמת בנווה שאנן, שכונת מגורים תל אביבית קטנה.

מסת בטון זו אשר נוצקה אל מעמקי הקרקע השכונתית, והשתרשה בה כנטע זר הפכה במהרה, זמן רב לפני פתיחתה הרישמית של התחנה המרכזית החדשה ב 93, לבניין מאסיבי, חסר פרופורציות ובעל קנה מידה שחורג בכל מובן מיכולתה של הסביבה להכיל. המסה האדירה של מבנה זה מכתיבה מציאות בה לא ניתן להתעלם, למחוק או לבטל את קיומה ונוכחותה של התחנה. מצב עניינים זה מחייב כי כל תמונת עתיד, חזון או תכנית פיתוח עתידית לאזור זה תכלול את מבנה התחנה המרכזית בצורה אחת או אחרת. 

בחינה של  תקדימים בעלי מאפיינים דומים עשוייה להוות תשתית ראויה לביסוס אסטרטגיה תכנונית חדשה שטומנת בחובה את הפוטנציאל למציאת פתרונות יצירתיים ואיכותיים שייטיבו עם המבנה, המשתמשים בו והסובב אותו. שימוש מחודש (Reuse) כאסטרטגייה תיכנונית אינו רעיון חדש וישנן דוגמאות רבות ברחבי העולם לשימוש מחודש במשאבים קיימים הנובעים ממניעים שונים, בהם; כלכליים, תרבותיים ואידאולוגים, ואחרים שמונעים מתוך שיקולים פרקטיים, אסתטיים או סתם אפורטוניסטיים. יחד עם זאת, מבנים מאסיביים אשר חורגים באופן ניכר מסביבתם ואשר נעשה בהם שימוש מחדש, מחייבים מעצם מימדיהם משאבים רבים יותר ומייצרים מערכת שיקולים מורכבת ומאתגרת ביותר. מצב עניינים זה מקשה מאוד על היכולת להוביל לשינוי ממשי מהמצב הקיים אל המצב הרצוי בעיני המתכננים והמשתמשים הפונציאליים.

עקרונות מנחים לכיוון המחקר:

Reuse

הקו המנחה במחקר הינו הרצון לחקור את פעולת השימוש מחדש (Reuse) ואת הפוטנציאל הגלום באסטרטגיה זו כשמדובר בתחנה המרכזית החדשה של תל אביב. על כן, כתנאי ראשוני לבסיס השוואתי כל המבנים שנבחרו לשמש כמקרי בוחן ומקור ידע עברו באופן כזה או אחר תהליך שהוביל לשימוש מחודש בהם. זהו המכנה הבסיסי המשותף לכל המבנים. 

Massiveness

התנאי השני נגזר מתוך אחד המאפיינים הברורים והמעצבים ביותר בתחנה המרכזית, המאסיביות. כך, כל המבנים ששימשו במחקר כמקור השוואתי הינם בעלי מסה משמעותית. הם היו מאסיבים מראשית הקמתם ביחס לסביבתם המקורית והם כאלו גם בקונטקסט הנוכחי.

כן אציין כי נטייתי הייתה לבחון מקרים בהם הבטון הוא חומר הבנייה העיקרי, מאחר וחומר זה מטבעו עמיד מאוד, בעל מסה משמעותית וקשה באופן יחסי לפירוק.

Built for machines

מקורו של התנאי השלישי והאחרון הינו בפרוגרמה של מבנה התחנה המרכזית, זה, נועד לשרת בראש ובראשונה את התחבורה הציבורית, קרי האוטובוסים העירוניים והבין-עירוניים. על כן,  תנאי הסף האחרון הינו בחינה של מבנים שיועדו לשרת ראשית מכונות. בין שהאנלוגיה הינה בין מפעל לייצור רכב, תחנת כח, שדה תעופה או בונקר לצוללות, בכל המקרים המבנים תוכננו בכדי להכיל מכונות מסוג זה או אחר. 

מאז תום מלחמת העולם השנייה ועד היום, נותרו בכל רחבי אירופה בונקרים רבים שעומדים על קנם עשרות שנים ללא כל שינוי או יכולת ממשית להפתר מהם. קירות הבטון המאסיביים הללו שנועדו לעמוד בפני הפצצות מין האויר אינם ניתנים לפרוק בפשטות, בין שהכדאיות הכלכלית בהשקעת משאבים ואנרגיה על מנת לפרק ולפנות את הבונקרים אינה סבירה, ובין שעל מנת למוטט אותם נדרשת הפעלת כח אדירה (ע“י שימוש בחומרי נפץ) העשויה לזרוע הרס רב ולא מכוון בסביבתו של הבונקר. כך או כך, כאשר אלו נוכחים בתחומן של רקמות אורבאניות, ערים ושכונות, נשאלת השאלה האם ניתן לעשות במסות בטון אלו שימוש מחודש, אחר? ואם כן, כיצד אלו יכולות להשתלב ולתרום למרחב העירוני הקיים סביבן? כך למשל, בעיר המבורג הפך ב 2012 בונקר נאצי שנותר עזוב ובלתי שמיש בליבה של שכונת מגורים לתחנת כח מקומית עם מסעדה ותצפית נגישה לכלל הציבור. בונקר נוסף ששימש כמעגן ומחסה עבור צוללות גרמניות בעיר טרודנהיים עבר השמשה מחדש שכללה את אטימת המעגן והוספת קומות על מנת להכיל את מרבית ארכיון המדינה הנורבגית.

בונקר לצוללות שהפך לארכיון מדינה Dora 1

בונקר שהפך לתחנת כח Energy Bunker

ואולם, הבטון והבונקר אינם מהווים דוגמאות היחידות למאסות אדירות שעברו השמשה מחדש.  גם קונסטרוקציות ענק כמו מפעל לכריית פחם שיצא מכלל שימוש והפך למוזיאון ומרכז מורשת עולמית או מפעל לרכבים שעבר חלוקה פרוגרמטית והרחבות מרובות מהווים אבני בוחן שמולן ניתן לבחון את פעולת השימוש מחדש בקונטקסט של התחנה המרכזית החדשה של תל אביב.

 מכרה פחם שהפך למרכז מורשת עולמי Zollverein Coal Mine

מפעל לייצור רכב שהפך למבנה רב תכליתי Fiat Lingotto 

תחנת כח שהפכה למוזיאון אמנות Tate Modern

 תכנית לקניון שאפתני שהפכה לבית מעצר El Helicoide

החיפוש אחר תקדימים ומקורות השראה הוביל אותי לחשיפה ובחינה של פעולות אסטרטגיות וכלים אדריכליים שונים שננקטו בכל האתרים אותם סקרתי. ושאלות רבות שעליהן אנסה לענות בתהליך התכנוני, כמו: אילו מורכבויות ניצבות בפני תכנון שעושה שימוש מחדש במבנה אדיר מימדים וחסר פרופורציה ביחס לסביבתו? ומהן המגבלות הקונסטרוקטיביות שהמבנה הקיים מכתיב? אילו אסטרטגיות תכנוניות שמשתמשות מחדש בקיים מתאימות עבור מבנה התחנה? ואילו כלים תיכנוניים רלוונטיים למצב העניינים במתחם התחנה המרכזית החדשה?

אלו, עשויים יחד או לחוד לייצר מגוון של תכניות עשירות ובתקווה גם איכותיות במצבים שונים בהם הקיים שאי אפשר להפתר ממנו, הבלתי רצוי, הופך להיות המחולל המשמעותי במרחב והכח המניע לאינטרקציה חברתית, לבנייה ולארגון מחדש של המרחב הסובב אותו.