"בית הוא מקום עבודה", יוספטל 150, שכונת ג'סי כהן, חולון, 2016/17, סמסטר א'

מגיש : ים חטר

סטודיו : "עיר שחורה", בהנחיית אדר' רוטברד שרון ואדר' קופסקי עידית

הבית ביוספטל 150 הוא נקודת ציון במארג העירוני של חולון שמתפקדת כ"עיר השינה" של תל אביב – העיר הלבנה. הבית הוא מקום ממנו יוצאים לעבודה ואליו חוזרים אחריה.

האתר נמצא בכניסה לעיר, סמוך לתחנת רכבת יוספטל ולנתיבי איילון, ומאופיין בשני בתים משותפים גנריים המוקפים ריצוף רחוב וחלקות אדמה מוזנחות. כל בית הוא בן 5 קומות. קומת קרקע ו-4 קומות מגורים. הבית מחולק באופן מודולרי ובכל מודול יש גרעין מדרגות אחד המוביל לשתי דירות בקומה.

תמורות הפיתוח בטכנולוגיה של ימינו הולידו סינדרום שונה של שיגרת עבודה. השגרה החדשה מאופיינת בעבודה מכל מקום בעזרת אמצעים טכנולוגיים או טיפולוגיות מגוונות של מגורים ובתי עסק, מסחר פיסי דרך האינטרנט ללא צורך באחזקת סחורה, קבלת קהל דרך האינטרנט וכו'. שגרה זו מתבססת על הטענה בבסיסו של פרויקט זה : בית הוא מקום עבודה.

המצב המוצע הוא תוספת של 300% בניה, הרחבת דירות קיימות, עיבוי גרעיני הבניין, תוספת 5 קומות נוספות, יצירת מקומות ציבוריים ומשותפים חדשים והוספת מסחר (משתלב עם התנועה ברחוב) בקומת הקרקע.

קומת הקרקע באתר, במצבה הקיים, היא מעין "יער של עמודים". במצב המוצע היא מקבלת תפנית בנושא הקשרה עם הרחוב ומשולבים בה מקומות מסחר ותעסוקה. התנועה בה תהיה אנכית לרחוב יוספטל ולפיכך תאפשר גישה נוחה לפנים השכונה. המטרה היא למזג את הבית עם הרחוב ולא לבודד אותו כמו שנעשה עד כה.

דרכי הגישה החדשות יכילו שתי מערכות סירקולציה בפעולה של עיבוי הגרעינים הקיימים והוספת שתי מעליות לכל גרעין. מערכת אחת תיועד לשימוש דיירי הבית בלבד ותחלוש על כל קומות הבניין. המערכת השנייה תיועד לכלל הציבור ותהיה בה גישה מקומת הקרקע היישר לקומות הציבוריות.

יחידות המגורים יורחבו וחזיתותיהן יחודשו, בין תוספות הבניה ייווצרו אזורים משותפים לבאי הבית, באזור שהוא למעשה הגג של הבניין המקורי. החלק המשותף מאפשר אזור שמשקיף על הרחוב משני כיווניו ומקיים מערכת יחסים מאוזנת עם קומת הקרקע. קומת הקרקע, למשל, היא אזור ציבורי המשתלב עם הרחוב ומספק מקומות מסחר הנגישים לכלל הציבור. הקומה המשותפת, מעבר לדרך ההגעה אליה, שהיא מעלית וגרם מדרגות, היא תיחום של אזור משותף בו נמצאים בעיקר עובדים ולקוחות כשלעיתים הם גלויים לרחוב, ולעיתים נסתרים.

פוזיציית המבנה החדש מונחת בדרך בה היא לא "אוטמת" את האור המגיע מדרום ועדיין מתאפשרת זרימה של אור ואוויר מכיוונים שונים. התוספת לכשעצמה חשופה מכיווני צפון ודרום ובכך היא מוארת מאוד.

לסיכום,

השימוש במצב הבנוי/לא בנוי, הקיים, ותוספת הבינוי יוצרים מערכות יחסים חדשות בין חללים, חלקם ציבוריים ונגישים לכל, וחלקם משותפים ומשתמשים בהם בעיקר דיירים או מבקרים. דיירי הבית הם אותם הדיירים והשכונה היא אותה שכונה, וכמובן שאין באפשרות הארכיטקטורה לשנות את מה שהתרבות לא הצליחה לעשות. הפרויקט מטיל ספק על מצב בו האדם "כלוא" בביתו כמקום של שינה, אכילה וצרכים בסיסיים והופך את הבית למקום בו כל תחומי החיים מתמזגים מחדש בבית אחד. פניה של העיר משתנות כאשר היא נראית אחרת, נעשה בה שימוש אחר, והיא אפקטיבית יותר. תדמיתה של העיר חולון כ"עיר השינה של תל אביב" או כ"עיר שחורה" בפרויקט זה לא מבטלת את הקיים ולא מבצעת פעולות פופוליסטיות, אלא מטילה ספק בקיים ובוחנת את הדרך בה אנשים חיים, ומהו בית עבורם.