הריסת התחנה המרכזית החדשה של תל אביב
התחנה המרכזית החדשה בתל אביב - תחנת האוטובוסים השנייה בגודלה בעולם את המתחם, המתפרס על פני 230 אלף מ"ר, ולקח 25 שנים להקים. הבנייה החלה בשלהי שנת 1967, ולאחר עיכובים רבים, שנבעו מבעיות תקציביות, ב-18 באוגוסט 1993 נפתחה התחנה. בניין עומד כמעט ריק ומוזנח, רוב מסחר לא פעיל. כל שנה כמות החנויות הפתוחות נהיה קטן יותר. כל הזמן נסגרות עוד ועוד חנויות. התחנה המרכזית החדשה היא מקום חשוך ואטום מדי מבחינת אור ואוויר. כמה שיורדים יותר לקומות תחתונות נהיה יותר חשוך, מסריח ולא נעים. בנוסף לכך התחנה המרכזית החדשה נחשבת למפגע הסביבתי החמור ביותר בתל אביב. התחנה המרכזית היא גורם המרכזי לכל הבעיות בשכונות הסמוכות, למשל זיהום אוויר, פשע, זבל. רמפה/גשר שמובילה אוטובוסים לתחנה חוסמת שמיים ויוצרת אווירה לא נעימה ברחוב לוינסקי.
התחנה המרכזית החדשה בת"א נכשלה. תכנית המתאר של העיר מתכננת בעתיד להיפטר ממנה. ברור שהיא צריכה להיעלם אבל האם אפשר להרוס/לפרק אותה? אם הורסים/מפרקים אותה לגמרי או חלקי ואיך בדיוק עושים את זה?
הדמיות למצב אפשרי
הריסת מבנים היא פעולת ההשמדה הטוטאלית או חלקית של מבנה קיים אשר מחייבת אישורים והיתרים מן הרשות המקומית לפני ביצועה. הריסת מבנה מתבצעת בעיקר מסיבות, כגון: סיבה הנדסית (המבנה ישן ולא בטיחותי ומהווה מפגע המסכן את הציבור) וסיבה כלכלית (מבנה מיועד להריסה על מנת לאפשר התחדשות עירונית). מאחר ומדובר בפעולה הנדסית לכל דבר, הריסת המבנים נערכת בתיאום מלא עם מהנדס בנייה אשר יפקח על כל תהליך הריסת המבנה והפעולות המקדימות הנדרשות:
- ניתוק מלא של המבנה מתשתיות כמו מים, חשמל, ביוב, גז ועוד.
- גידור שטח ההריסה.
- שמירה הדוקה על כללי הבטיחות לפני ובמהלך הריסת המבנה.
הריסת מבנים מהווה תהליך מורכב של פירוק והשמדת מבנה, בין אם מדובר במבנה ישן מאוד, בית פרטי, בניין רב קומות, מבנה תעשייתי או כל מבנה אחר. הריסת מבנים מחייבת את קבלן ההריסה לבצע גם פעולות של פינוי פסולת בניין. בעת ההריסה ישנה פסולת אדירה שמסכנת את קהל האנשים הנמצאים באזור. הקבלן אחראי על פינויה אל אתרים מיועדים לכך והפרדתה מאחר ומדובר בפסולת העשויה ממתכות שונות, בטון, מרצפות, בלוקים, שברי שיש, לוחות גבס, עץ מעובד וכן שאריות דבקים, צבע, ממיסים, מדללים, חומרי אטימה ואריזותיהם ועוד. בחלק גדול מן החומרים אשר מפונים בעת הריסת המבנה נעשה שימוש חוזר על ידי תהליך מחזור פסולת והפיכתם מחדש לחומרי בניין עתידיים. ניתן למחזר מספר מרכיבים מפסולת הבניין ולעשות בהם שימוש הן בבנייה (ברזל) והן כמצעים לעבודות תשתית (חומר גרוס). ישנם מחסור בכמויות האגרגטים בישראל בשנים אחרונות ובשנת 2020 יאזלו האגרגטים במחצבות הפעילות כיום. מחזור פסולת הבניין עשוי להגדיל את עתודות האגרגטים בכמיליון טון לשנה. יתרון של מחזור פסולת בניין הוא ההיבט כלכלי: צמצום עלויות הטמנה, צמצום עלויות שינוע וצמצום השימוש בחומרי גלם חדשים. יתרון נוסף הוא ההיבט סביבתי: צמצום כמויות הפסולת המועברות להטמנה, צמצום כרייה של חומרי גלם חדשים. המגבלה העיקרית בשימוש חוזר ובמחזור של פסולת בניין היא הצורך בחומר אחיד בעל תקן הנדרש מהגורם הקולט את הפסולת. על הגורם המשווק לדאוג לכך שהחומר הממוחזר יעמוד בסטנדרטים ובתקנים. נושא זה בעייתי, מכיוון שמקורה של פסולת הבניין אינו אחיד. במחוז תל אביב הגורמים העיקריים שיכולים לעשות שימוש בחומר ממוחזר, הם אלה העוסקים בעבודות תשתית גדולות, כדוגמת החברה הלאומית לדרכים, נתיבי תחבורה עירוניים (נת"ע), רכבת ישראל ונתיבי איילון. הטיפול בפסולת בניין בדרך ברת-קיימא מחייב ביצוע של שני העקרונות:
1 . צמצום כמות הפסולת המועברת ישירות להטמנה.
2 . הגדלה ניכרת של כמות הפסולת הממוחזרת.
לפי הנחיות של המשרד להגנת הסביבה לחישוב פסולת בניין בהריסת מבנים נוצרת כמות של 50 טון פסולת בניין ל 100- מ"ר בנוי, ולפיכך כדאיות המחזור גדולה. ניתן למיין את ההריסות, לגרוס אותן ולעשות שימוש חוזר בחומרים המתקבלים בתהליך הגריסה. יחד עם זאת יש לתת על הדעת על כך שפעולת הגריסה באתר ההריסה עלולה ליצור מפגעים סביבתיים, בעיקר מפגעי אבק ורעש.
קיימים כמה סוגים של הריסת מבנים:
הריסה פנימית - מפורק רק חלק מן המבנה ושאר חלקיו, היסודיים יותר, נהרסים בשיטה אחרת. הריסה פנימית - הסרת בניה קלה, קילוף ציפויים וחשיפת הקירות הפנימיים, התקרה והרצפה, הריסה זו מתבצעת בכלים ידניים פשוטים כגון מסורים או מסורי דיסק, לומים, פטישים כבדים ופטישי אוויר.
הריסה חלקית – הריסה נקודתית, של חלק, מתחם או אזור מסוים במבנה. במקרים רבים בפרויקטים של הריסה חלקית מבוצעת גם הריסה פנימית שבה "מגלחים" את פנים המבנה. כאשר מדובר בהריסה חלקית יש חשיבות עליונה לשמירה על המבנה. הריסה חלקית מתבצעת באמצעות כלים הנדסיים קלים.
הריסה מלא - הריסת מבנים שלמים. ההריסה יכולה להתבצע באמצעות פיצוץ מבוקר או באמצעות כלים הנדסיים כבדים.
פירוק יסודי
פירוק יסודי היא שיטה עדינה יחסית, אקולוגית ומיזערת נזקים., מאפשרת לעשות שימוש חוזר בחומרי הבנייה. כמו ברעפים, פלדה, צינורות ועוד. אולם לא כל מבנה יכול להיהרס בשיטה זו - מבני בטון לדוגמה לא ניתן לפרק משום שרכיביהם הבסיסיים נוצקו במקום. פעמים רבות, מפורק רק חלק מן המבנה ושאר חלקיו, היסודיים יותר, נהרסים בשיטה אחרת ומושמדים.
שיטה זו משמשת עבור כמויות קטנות של עבודה או במקרים בהם שיטות אחרות לא ניתן להשתמש.הייצור של העבודה מלווה שחרור רעש ואבק.
כלים:
ידניים - לום, פטיש כבד, מכוש, אזמלים וכו
פנאומטיים - פטיש אוויר או פטיש חציבה
פירוק בשכבות בעזרת פטיש אוויר או פטיש כבד
יתרונות - שיטה זו אטית יחסית וכאשר אין שיקולי זמן היא נותנת בקרה מצוינת להתקדמות ובטיחות העבודה. בנוסף, שיטה זו זולה משיטות אחרות.
חסרונות - קיימת סכנת נפילת עובדים מחלקי מבנה, לכן יש לדאוג לאמצעי הגנה בפני נפילה. בנוסף, שברי המבנה מהווים סכנה הן לעובדים והן לקומות התחתונות של המבנה עקב עומס יתר. חסרון נוסף הוא בזמן הממושך הדרוש לביצוע שיטה זו.
אמצעי בטיחות - פינוי שברי המבנה מהקומות התחתונות ומניעת הצטברות חלקים העלולים ליפול או ליצור עומס על המבנה. כמו כן, יש להציב תומכות זמניות שיבטיחו חלקי מבנה מהתמוטטות בלתי מבוקרת.
הריסה באמצעות פירוק אלמנטים
בשיטה זו מפרקים את המבנה בסדר הפוך להקמתו באמצעות מכונות הרמה, כלים ידניים או כלים המופעלים בלחץ אוויר.
יתרונות - שיטה זו אינה יוצרת זעזועים או מפולות חזקות, לכן יעילה במקומות בהם יש מבנים או דרכים בסמיכות למבנה המיועד להריסה. בנוסף, שיטה זו מאפשרת ביקורת יעילה על התקדמות העבודה.
חסרונות - סכנה משמעותית של נפילת עובדים, סכנת נפילה של חלקי מבנה, סכנת אובדן יציבות המבנה, העשוייה לגרום לשתי הסכנות הקודמות. חסרון
נוסף הוא אטיות העבודה.
אמצעי בטיחות - נפילות עובדים נמנעות על-ידי התקנת גידור מתאים או פיגום. באין אפשרות לכך, יש לצייד את העובד ברתמות או חגורות בטיחות וליצור נקודות עגינה או קווי אבטחה כדי לאפשר את קשירתם. מניעת מפולת תתבצע על-ידי פינוי מידי של האלמנטים שעלולים להצטבר. חשוב לבדוק באופן שוטף את יציבות המבנה למניעת התמוטטות.
הריסה בכלים מכניים
הריסה באמצעות כלים מכניים הנדסאים (צמ”ה). שיטת הריסה מהירה ואגרסיבית יותר שמטרתה החרבת הבניין בכוח. במסגרת הריסה הזו הופך רוב המבנה לפסולת בניין המפונית לאחר מכן מן האתר.
הריסה בניסור והנפה
שיטת ההריסה הנפוצה והבטוחה ביותר כיום, היא הריסה באמצעות ניסור והנפה המאפשרת לבצע חיתוכים מדוייקים בבטון מזויין בכל עובי ללא חשש לגרימת נזקים למבנה וזאת תוך עבודה נקייה מאבק ולא זעזועים ורטט הגורמים לסדקים. בשיטה זו המבנה מפורק לגורמים בצורה מבוקרת. ניסור בטון המבנה מתבצע בשלבים ופינוי חלקי הבטון באמצעות מנוף כחלק מתהליך הניסור. החלקים המנוסרים מתחברים למנוף ורק לאחר מכן מנוסרים על מנת למנוע קריסת המבנה והתפוררותו. בשיטה זו המבנה שומר על יציבותו הקונסטרוקטיבית ואינו עומד בסכנת קריסה.
כלים: ניסור, מנוף
התרונות - ללא אבק וללא זעזועים. העבודה בשיטה זו מתבצעת בצורה מדויקת. רמת גימור גבוהה.
חסרונות - עלות עבודות הריסה בניסור בטון ביהלום עלולה לייקר את עלויות הפרויקט
הריסה בנגיפה
הריסה בנגיפה מתבצעת על-ידי שבירת חלקי מבנה באמצעות משקולות פלדה המונפות על-ידי זרוע עגורן מיוחד המיועד לכך. מנהל העבודה יימצא בעמדה ממנה הוא רואה הן את המבנה והן את כלי ההריסה הנמצא במקום בטוח. שיטה זו טובה כאשר מסביב לבניין שהורסים אין בניינים נוספים או גופים אחרים, היכולים להינזק על-ידי אבנים שיועפו מהבניין הנהרס.
כלים: דחפור, כדור הריסה
יתרונות - כאשר שיטה זו מבוצעת על-ידי כוח אדם מיומן ומקצועי, ניתן להרוס כל מבנה בדרגת בטיחות גבוהה ובכוח אדם מצומצם.
חסרונות - קיימת סכנה של פגיעה חוזרת של ההלמנייה בעגורן וכן התמוטטות של זרוע העגורן או העגורן כולו. מכת המשקולת עשוייה להעיף חלקי מבנה. שאריות מחלקים שנהרסו, כגון תקרות, עשויות לגרום לעומס יתר ולהתמוטטות לא מבוקרת.
אמצעי בטיחות - הצבת העגורן במרחק מהמבנה השווה לגובה אליו תגיע ההלמנייה תימנע מצב של פגיעה חוזרת בעגורן או התהפכות שלו. סכנה מפגיעה של חלקי מבנה תימנע על-ידי גידור האתר ברדיוס מתאים. נזקים מנפילת חלקי מבנה יימנעו על-ידי התחלת העבודה "מלמעלה למטה", תוך כדי הקפדה שגושי השברים ייפלו לתוך המבנה הנהרס. למניעת קריסה מוקדמת של המבנה, יש להוריד את החלקים ההרוסים אל הקרקע, ולא לזרקם.
הריסה בהחדרה
שיטה המקובלת מאוד בשימוש בישראל. שיטה זו מבוססת על כלים הידרולים הממוטטים את חלקי המבנה. מטרתה של הריסה בהחדרה היא החרבת הבניין בכוח.
יתרונות - השימוש בכלים מכניים פשוטים יחסית, שיטת הריסה מהירה יותר.
כלים: מחפר (לעיתים מותקן בקצה הזרוע פטיש אוויר במקום היעה), טרקטור מעמיס, מחפרון
תרונות - השימוש בכלים מכניים פשוטים יחסית, כמו מחפר או טרקטור מעמיס וכן הנסיון שנצבר בשימוש בשיטה זו.
חסרונות - השיטה מתאימה למבנים נמוכים בלבד. סכנה ממשית קיימת למפעיל הציוד עקב קרבתו למבנה הנהרס וכן עקב סכנה של פגיעה בנקודה נמוכה מדי במבנה, שתגרום להתמוטטות בלתי מבוקרת של חלקי המבנה או המבנה כולו.
אמצעי בטיחות - יש לוודא שהמבנה אינו בגובה שיוצר סכנה של נפילת שברים על המפעיל. חלקי מבנה נושאים וכן קירות ותקרות הקשחה, ייהרסו בשיטות אחרות. גם בשיטה זו חשוב למוטט את חלקי המבנה כלפי פנים. ניתן להקטין את הסכנות בצורה משמעותית על-ידי לימוד הסטטיקה של המבנה, קביעת שיטת ההריסה בהתאם ופיקוח של מהנדס על כל שלבי ההריסה.
הריסה ברובוט
שיטת הריסה מהירה ובטוחה יותר. משמשת לעבודות הריסה במקומות בעלי גישה מוגבלת או מורכבים לעבודה. השיטה מבוססת על שימוש ציוד הריסה הנשלט מרחוק.
כלים: רובוט
הפרדה תרמית
שיטה התרמית משמשת לחיתוך בטון ובטון מזוין, שריפת חורים וחריצים בתוכו. השיטה מבוססת על שימוש במקור חום חזק בצורת זרם גז ("חנית חמצן") או קשת חשמלית (גרפיט או פחמן אלקטרודות). להבה מיוצר על ידי אספקת חמצן טהור עם טמפרטורה של 2500 מעלות צלזיוס כדי להמיס את החומר.
שיטה זו באה בדרך כלל בנוסף לשיטות אחרות. יתרונה המרכזי הוא בכך שאינה מזעזעת את המבנה.
כלים: Thermal lance
הריסה אלקטרו-הידראולית
שיטה חדשה של הריסת מבנים הכוללים שימוש במגבהים הידראוליים הנשלטים על ידי המחשב כדי לתמוך בקומה התחתונה והריסת העמודים התומכים. אחר כך מורידים את הרצפה ותהליך זה חוזר על כל קומות. טכניקה זו היא בטוחה יותר וידידותית יותר לסביבה, והיא שימושית באזורים בעלי צפיפות אוכלוסייה גבוהה.
כלים: מגבה הידראולי
הריסה בפיצוץ
הריסה בפיצוץ היא שיטה שמתבססת על שימוש בחומר נפץ. כתוצאה מההתפוצצות הבניין מתמוטט ומתמוטט על יסודו. מבני בטון מבטון מזוין מתפוצצים לריסוק. בהריסה בעזרת חומר נפץ נהרס בדרך כלל המבנה תוך שניות ספורות בעזרת פיצוץ או סדרה של פיצוצים מבוקרים המחריבים את הבניין. שיטה הזאת לוקחת פחות זמן, אך מורכבת מאוד ומסוכנת ביותר, ומצריכה תכנון מדוכדך של הפיצוץ המבוקר.
כלים: חומר נפץ
זוהי שיטה נדירה יחסית, ועושים בה שימוש רק כאשר אין אפשרות לבצע הריסה בדרך אחרת. לא כל מבנה מתאים להריסה בפיצוץ. שימוש בטכניקה זו מבוצע במקרים בהם אין מניעה בטיחותית לבצעו. ההחלטה נקבעת בין היתר לפי קירבה לאוכלוסייה ולמבנים ורכוש, למצב הקונסטרוקטיבי של המבנה, גודלו, גילו, והחומרים שממנו עשוי. לאחר ניתוח הנדסי של השפעת הפיצוץ ותוצאותיו, ועריכת תכנית הקידוח והטעינה, ניגשים לביצוע, כאשר במסגרתו ממוגן המבנה למניעת רסיסים. אחת הבעיות והסכנות המרכזיות בפיצוץ מבנים, בעיקר כאשר המבנה נמצא בסביבה עירונית, הוא הנזק הסביבתי שעלול להיגרם. מעבר לעננת אבק, נפילת חלקי מבנה על מבנים סמוכים במהלך הפיצוץ כמו גם פגיעה בהם בשל ההדף. הריסת מבנים בפיצוץ היא אחת הדרכים הטובות ומהירות ביותר להרוס מבנה, בעיקר כאשר מדובר במבנה גדול.
אחרי פיצוץ ישנה כמות פסולת אדירה שקבלן אחראי על פינויה אל אתרים מיועדים לכך. פסולת מיוצרת על ידי פיצוץ ניתן למחזר – גריסת פסולת ושימוש בתוצרי הגריסה בעבודות תשתית שונות.
לא משנה מהי שיטת ההריסה בה הוחלט להרוס את הבניין – פירוק באמצעות פטיש אוויר או פטיש כבד, הריסה בתפיסה, פירוק בשכבות, נגיפה, החדרה עם מחפרון, ביצוע פיצוץ מבוקר או שיטות נוספות – הכי חשוב לבצע את התהליך עם אנשי מקצוע מורשים ומנוסים ועל פי חוקים ותקנות הנוגעים לעניין.
הריסת מבנים בתוך אזור עירוני עלולה ליצור נזקים סביבתיים והנדסיים כמו ענני אבק ועשן, פגיעה בתשתיות עירוניות, פגיעה בבניינים סמוכים, פגיעה ביסודות של מבנים קיימים, פגיעה בצמחייה, זיהום מי תהום וכדומה. לצורך התמודדות עם נזקים אפשריים ננקטות מספר פעולות. חלק מהפעולות הן פרוצדורליות כגון, הצבת תנאים שונים בהיתרי ההריסה וחלקן מתבטא באמצעים שונים שנוקטים מבצעי ההריסה על מנת להגן על הסביבה מנזקים.
תרחיש גרוע – הריסה מלאה בפיצוץ
שלב ראשון הכנת בניין וסביבתו להריסה. ניתוק המבנה ממערכות התשתית העירוניות - חשמל, מים, ביוב וכדומה. פינוי כל דברי הערך מהבניין, לרבות כבלי תקשורת ואביזרים שונים בעלי שווי כספי. פינוי חומרים ורכיבים העלולים לסכן חיי אדם בזמן הריסה, כגון: חלונות זכוכית, אסבסט, חומרים דליקים וכדומה. פינוי אוכלוסייה, כלי רכב וכל רכוש אחר אשר עשוי להיפגע כתוצאה מהריסה. קבלת המלצות מגורמי משטרה ואכיפה.
שלב שני פיצוץ. הריסת המבנה בפיצוץ תתבצע על ידי חבלנים שישתילו חומרי נפץ במקומות אסטרטגיים להפלת המבנה. התחנה המרכזית החדשה תהרס תוך שניות ספורות בעזרת סדרת פיצוצים מבוקרים המחריבים את הבניין.
שלב שלישי פינוי פסולת בניין. אחרי פיצוץ וקריסת הבניין של התחנה המרכזית החדשה תיווצר כמות משמעותית של פסולת בניין. פינוי הפסולת חייבים לעשות לפי התקנים וההוראות הקבועים בחוק כאשר על הפסולת להיות מפונה לאתרים ייעודיים אשר הוקצו למטרה זו על ידי רשויות מקומיות. שימוש מחדש בפסולת והן על ידי הטמנתה במקומות מוסדרים.
לפי הנחיות של המשרד להגנת הסביבה לחישוב פסולת בנייןבהריסת מבנים נוצרת כמות של 50 טון פסולת בניין ל 100- מ"ר בנוי. שטח בנוי של התחנה המרכזית החדשה הוא 230,000 מ"ר. כמות הפסולת שתהיה בהריסה מלאה היא 115,000 טון. משקל פסולת בניין בהובלת משאית הוא 20 טון כך תהיה צורך ב 5,750 משאיות כדי לפנות כל הפסולת מהאתר. לפנות 1000 טון של פסולת כל יום דורש 50 משאיות וכדי לפנות כל הפסולת ייקח 115 ימי עבודה.
המפגעים הנוצרים
אחרי הריסת בניין התחנה המרכזית החדשה תווצר ערמת פסולת ענקית וכדי לפנות אותה יקח חצי שנה לפחות. לכן עלולים מפגעים מפסולת בניין בכל מיני היבטים.
זיהום אוויר - חומרים רעילים יתפזרו באוויר בעקבות הריסת התחנה המרכזית החדשה. בחודשים שלאחר מכן המשיכו ענני האבק שנוצרו לזהם את האוויר באזור ההריסה. בנוסף לכך האבק הנוצר מפריקה וטעינה של הפסולת לאתר. האבק באוויר העלול לגרום למחלות ריאה אצל אוכלוסייה בסביבה. בערמות פסולת בניין עלולות להיגרם שרפות ספונטניות ויזומות. השרפות הספונטניות נוצרות במזג אוויר חם במיוחד עקב הימצאותם של חומרים דליקים בגוף הפסולת או כתוצאה ממיקוד קרני אור השמש בשברי זכוכית.
פגיעה כלכלית - פסולת בניין הפזורה בשטח מייקרת באופן משמעותי את עלויות הפרויקט בשל הצורך בפינויה ובשיקום השטח.
העברת מחלות ע"י מזיקים - חרקים ומכרסמים כגון יתושים, חולדות ועכברים נמשכים למקומות המסתור בתוך פסולת הבניין. בעלי חיים אלו הם בעלי הפוטנציאל להעברת מחלות מדבקות.
זיהום קרקע ומי תהום - בפסולת בניין ישנם חומרים מסוכנים כגון תוספים לבטון ובלוקים, שמנים, חומרי צבע, מדללי צבע וחומרי איטום. חומרים אלו מחלחלים לקרקע ולמי תהום במקומות אליהם נשטפו ומזהמים אותם.
בעיה תחבורתית - תנועת משאיות בלב אזורי מגורים יוצרת מפגעי רעש וזיהום אוויר. המעבר של כלי רכב כבדים יוצר עומס תחבורתי וגורם נזק לתשתית הכבישים.
מפגע אסתטי - בלב אזור עירוני נמצאת ערמת פסולת בודדת המושלכת בשטח הפתוח, מהווה "מוקד משיכה" לערמות פסולת בניין אחרות בקרבתה. באופן זה התופעה הולכת ומתרחבת עם הזמן. הפסולת המצטברת מהווה מפגע חזותי.
הריסה מלאה בפיצוץ של התחנה המרכזית החדשה היא שיטת הריסה הכי לא ידידותית לסביבה והכי מזיקה. בעיני הריסה מלאה בשיטה הזאת היא תרחיש הכי גרוע.
