תחילת הפרויקט בתרגיל השיטוט. החלטתי לעלות נקודת גובה המשקיפה על אזור ההתמקדות וטיפסתי למגדל בן 13 קומות השכן לאותו אזור. כאשר הגעתי לקומה האחרונה הופתעתי לגלות כי העליה לגג סגורה בשער ברזל כבד ובמנעול בריח. לפתע תקפה אותי ההבנה כי עליה על גג של בניין מגורים משותף היא לא דבר מובן מאליו ועלתה בי הסקרנות האם בכלל אפשרי לעלות לגג של אחד המבנים באזור ההתמקדות.
על המגרשים אותם קיבלתי לתכנון ישבו שני שיכוני ״רכבת״ האופייניים לראשית המדינה, חזותם מוזנחת וישנה ולכל אחד מהם 5 כניסות. עליתי בכל אחת מהכניסות והגעתי עד הקומה הרביעית ממנה היציאה לגג. בימים עברו היה סולם עולה עד לצוהר בתקרה ממנו יוצאים לגג אך כיום ברוב הכניסות הסולם איננו והצוהר נחסם או שציריו רותכו - ככל הנראה על מנת למנוע הגעה לגג שאינו בטיחותי עוד.
שיטוט זה, שגם אילץ אותי להיכנס לבניינים ולחוות צורות חיים ומגורים שלא הכרתי לעומק קודם, גרם לי גם לחשוב על משמעות ותפקיד הגג ותפקודו כ״חזית החמישית״ של הבניין. מחשבה שלוותה אותי לאורך כל הפרויקט.
המגרש מהווה מעין שער כפול. הראשון - שער לעיר, בשל היותו מגרש הראשון המקבל את פני הבאים לחולון מכיוון בת ים, נתיבי איילון ותחנת הרכבת. השני - שער לשכונה המפריד בין ציר יוספטל העמוס בעל ששת הנתיבים , לשכונת ג׳סי כהן בעלת הבניה הנמוכה והתנועה הדלה. לכן לבניין המתוכנן חשיבות ויזואלית רבה בצורה בה הוא מקבל את הבאים לעיר ולשכונה. עליו להתייחס ולהתחשב בהבדלי התנועה משני צידי המגרש ולתת דגש נפרד לכל חזית.
הפרויקט המתוכנן מורכב משני מבנים בגודל כולל של 20,000 מ״ר. למבנה המזרחי חצר פנימית אשר סביבה נמצאים המסדרונות האופקיים הלוקים את הדיירים מאזור המעליות והמדרגות אל הדירות. היחס בין החזיתות המקבילות והחצר הפנימית יוצר הזדמנויות למפגשים בין הדיירים לשכניהם ופוטנציאל לתנועה ואוירה קהילתית במבנה. למבנה המערבי חצר פתוחה לכיוון דרום והוא ציבורי יותר. החזית הפונה למחלף יוספטל עגולה ויוצרת ריכוך של הפינה המערבית וצורה מעניינת המהווה שער לעיר ולשכונה.
בפרויקט מגוון גדלים וסוגים של דירות. אין כמעט דירה אחת הדומה לשכנתה וזאת בעקבות צורתו המורכבת של המבנה והפיזור של הדירות. רוב הדירות בו הן דירות ״דופלקס״, כאשר בחזית הפנימית בקומה אחת נמצאת הכניסה לדירה כחלק מהסירקולציה האופקית של הבניין ובקומה השנייה חזית ״נקיה״ עם כיוון אויר שלם. החזית החיצונית ״נקיה״ כולה ולחלק מהדירות מרפסות פנימיות הפונות אליה.
טיפולוגיית המגורים הדומיננטית ביותר בפרויקט היא ה"townhouse". בתים בעלי שתי חזיתות נגדיות הצמודים האחד לשני בחזית הצד. הבתים בעלי שתי קומות מעל קומת הקרקע ולהם חצר קטנה בחזית החיצונית. צורת מגורים זו אינה נפוצה בארץ וניתן למצוא אותה בעיקר בערים האירופאיות והאמריקאיות. סוג מגורים זה מהווה טיפולגיית ביניים בין בית כפרי לדירה עירונית ולכן יכול לתרום להגדלת הצפיפות בשכונה תוך שמירה על מידת אינטימיות וביתיות.
הפרויקט עוסק ביחס שבין המבנים לשכונה, בין האחד לשני וביחסים הנוצרים בתוך המבנים עצמם באינטראקציה בין אנשים. ביחס בין דירות בעלות צורות שונות המוצבות זו לצד זו ומעל זו. ומהווה מקרה לבחינת לטיפולוגיות מגורים שאינן שכיחות בארץ בקונטקסט העיר הפרברית הישראלית.
