אוריאל קון / אפשר להתנשק בחולון? מסה נגד העיר המודרנית (הארץ, ספרות ותרבות)

‫נוסע אקראי קם משינה באוטובוס של אגד. הוא נמצא בדרכו לעשות סידורים בעיר. הנוסע רואה מרחוק פרופיל, קונטור בניינים מלבניים בצבע אפור וחאקי. כעבור מספר דקות האוטובוס חודר לתוכה של העיר: המעבר בין הלא כלום אל השטח הבנוי מתרחש בן רגע; מה שמפריד את החוץ החשוף מהפנים של העיר, הוא כביש וכיכר תנועה עם שלט שהוא לא מצליח לקרוא. לרגע, אולי בגלל השינה שלא נותרה לחלוטין מאחור, הוא לא בדיוק מבין היכן הוא נמצא. פתח תקווה? ראשון לציון? יקנעם? חדרה? קריית חיים? אשקלון? תל אביב? דימונה? אין לנוסע כל דרך לדעת, והוא חושב: אותם בלוקים בכל מקום, אותם בולבארדים עם פרחים שיישרדו חודשיים, אותם שמות של רחובות, אותו נוף, אותן חזיתות עם טיח מקולף או שפריץ בלתי אחיד, אותן כניסות, אותם צבעים דהויים, אותם יחסי פרופורציה, אותן חניות, אותם חומרים. הנוסע נמצא בעיר גנרית. הוא נמצא, אולי, בשום מקום. והוא חושב לעצמו: הנה, זאת העיר הישראלית, הנה אנחנו בתוכה, הנה קרני השמש מטילות — באמצעות הבלוקים המשוכפלים — את אותה דוגמת צל.‬
‫אפשר לומר, פוסק הנוסע, שמה שמבדיל בין הערים הישראליות השונות, בגדול, זה רק השם. הוא משתעשע בכך שלא משנה, למעשה, היכן הוא נמצא או באיזה פעמון הוא תכף יצלצל. כי האדם שיפתח לו את הדלת יהיה אותו אחד, אותו אדם: עם אותו לבוש, אותה שפת גוף, אותם חלומות ואותן דעות.‬
‫נניח לרגע שהנוסע, או אנחנו, נמצאים בחולון. כן, אנחנו בחולון. מיד לאחר שנופלת עלינו הידיעה על כך שאנחנו בחולון נשאלת השאלה הבאה: מה זה אומר להיות בחולון? מי הוא החולוני? האדם החולוני. מהם קווי המתאר של חייו? מי ייסד את העיר, מהן נקודות הציון הגדולות, המונומנטים, הפסלים הבולטים, המרחבים האורבניים שייחרתו בתוכנו? היכן הברים הטיפוסיים של העיר, אילו הליכות יאמץ התושב, המבקר, או כל מי שברצונו ללכת לאיבוד בחולון כדי לחשוב? איך נראית האשה החולונית? מה יפתיע אותנו בחולון? מה זה חולון? מה עושים בחולון?‬
‫אחרי סיבוב אחד בחולון, פה או שם, ימינה או שמאלה, הולך הרגל מרגיש שקשה לו לחשוב בבירור: אם המחשבות הסובייקטיביות שלנו הן במידה לא קטנה פועל יוצא של מאפייני המרחב שאנחנו חוצים, ואם העיר שלנו, חולון, מציעה לנו במידה לא קטנה מרחבים סכמטיים, אותו פנים ואותו חוץ לכל עבר, ואם אי אפשר למצוא חללי מסתור או מחסה במרקם של העיר, תישאל השאלה, למשל, איפה מתנשקים בחולון: אפשר להתנשק בחולון?‬

להמשך הקריאה:

http://www.haaretz.co.il/literature/study/.premium-1.3069904

‫אוריאל קון, מו"ל ואדריכל, משוטט בעיר, שמתמודדת עם הפשעים הארכיטקטוניים שהותירו  נסיכי כת המודרניזם. פרק ראשון בסדרה על ערים‬

עמיר לב / חולון

שכונה בהמתנה - אחרי רצח הילד בשכונת ג'סי כהן בחולון (YNET)

60 שנות דימוי של מצוקה, עוני, סמים ופשע צפו ועלו אחרי דקירתו למוות של יוסף זוהר בן ה-14. נהגי "אגד" לא מסכימים להיכנס לשכונה, נערות מסרבות לספר שהן גרות שם, ומדריך הנוער במועדון השכונתי, שהכיר את זוהר, מודה: "כמי שעובד פה ברחוב, הייתי מוכן לתרחיש". סיור בחצר האחורית של חולון.

נועם (דבול) דביר, YNET, 16 בינואר 2015

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4615264,00.html

A Manifesto for Free Architecture

(first published on 14 August 2012)

Free Architecture is architecture made for Free. Free architecture is made by free architects, by architects who works for free.

In fact, this is not a new idea. Most of the architects work most of their time for free. When they are young, they work as apprentices and interns; when they grow up, not only they work for free but they even invest huge amount of money on lost competition entries and phantom projects. In any international competition, for only one winning project (and one paid architect) there would be dozens and sometime hundreds of architectural offices who worked for free and very often even pay (collaborators, consultants, models, 3d animation, and that besides the admittance fees and the price paid for the program pdf file) for the privilege to work for free. 
That may represent efforts of a much larger number of young people that over-worked themselves for months, days and nights, for the only sake of satisfying one's - not always their - ambition to be chosen to be paid for his work. In some cases, doing free architecture for lost competitions became a specialty of certain practices. Financially, sometimes the winners should not be envied neither, as the winning project only enables the office to lose more money for a longer period of time. 
Free work is of course done massively on a daily basis in any private architectural practice in order to get new clients or to keep the old ones.

The actual economical regime of architecture is governed by the idea of an architectural paid practice but in reality enslaves so many talented professionals and make them work for free at the service of the ones who promise that they can afford to build (and therefore to make them work for free). Never in the history of architecture so many architects have been working so hard, doing so much unnecessary work  for so few and sometimes even ill-interested people and very often for no-one. In other words, most of the architectural work that is being done today is done for nothing.

This had disastrous effects on the morality of the architect and on his position as a social actor. Hoping to be paid, he cannot speak for himself anymore nor for the public, but for the one who pays. An architect's word is today as trustworthy as that of a lawyer or a businessman. This regime has been corrupting the whole profession as a social body turning it into a vain, ridiculous star-system and is actually corrupting the whole environment all over the world, populating it with a mass of empty, expensive and useless "landmarks".

This regime has also decreased the number of people that are served today by architecture. If the architects work only for the few happy ones that can pay or that can say that they can pay, there would be a much greater number of people who even when they are in great need for architecture cannot afford to pay nor to promise to pay an architect and therefore will not be served by architecture. In fact, the vast majority of constructions on earth is done without architects. Today, architecture is a luxury.

The choice is simple: it is between doing architecture for nothing and doing architecture for free. If you can afford doing architecture for nothing, do architecture for free: Do architecture, do not take money.

ג'סי כהן - מצב קיים

תצלום אוויר

ייעודי קרקע

שטחים ציבוריים פתוחים ובנויים

מבנים לפי קומות

מבנים לפי שנת בנייה

שנה ה' - נוהל עבודה על פרויקט גמר אישי

הנה ההנחיות הקבועות של הסטודיו לעבודה על פרויקט הגמר. כאמור, פרויקט הגמר הוא אישי אולם השנה הוא יוכפף לשתי מגבלות חשובות:

א. הפרויקט צריך לעמוד בדרישות הרשם כפי שנוסחו במסמך זה

ב. הפרויקט צריך להיות ממוקם בתחומי שכונת ג'סי כהן בחולון. האתר, הייעוד, הפרובלמטיקה וההיקף נתונים לבחירת הסטודנט/ית. 

1. פרויקט גמר אישי

האפשרות לפרויקט גמר אישי מיועדת למי שמעוניינים לעבוד באופן מעמיק על פרויקט בעל עניין עקרוני. היא מתאימה לבעלות ובעלי משמעת עצמית ונחישות שמאמינים שיש להם מה להגיד ושדחוף להם לומר זאת כבר מעכשיו. 

או במילים אחרות, מבחינת הגישה, לא מדובר כאן בפרויקט האחרון של בית הספר, אלא בפרויקט הראשון של החיים המקצועיים.

בסוף מסלול פרויקט הגמר יוגשו שני תוצרים שעבודתם תלווה על ידי מנחי הסטודיו:

א. תזה כתובה (חיבור של עד 5000 מילה)

ב. פרויקט אישי

היקפם ואופיים של הטקסט והפרויקט ייקבעו באופן אינדיבידואלי בתיאום עם מורי היחידה ובהתאם לנושא ולמתודולוגיית העבודה. 

2. ועדת שיפוט

כל פרויקט גמר אישי ילווה על ידי ועדת שיפוט. תפקידה של הוועדה הוא לשמש סביבה מקצועית מייעצת ותומכת לפרויקט ולתזה;  לייצר את המרחב הדיסקורסיבי שבמסגרתו תתנהל העבודה והדיון עליה; להביא לפרויקט, ליחידה ולמחלקה נקודות מבט נוספות, ארכיטקטוניות ומקצועיות.

  

ועדת השיפוט תתכנס פעמיים בשנה – בסוף סמסטר א' ובסוף סמסטר ב'. 

ניתן להתייעץ עם חברי הוועדה במהלך העבודה על הפרויקט אך אין חובה מבחינתם לעשות זאת.

א. הרכב ועדת השיפוט

- מורי היחידה

כמו כן, יהיו בוועדה 4 חברים נוספים לבחירת הסטודנט/ית:

- איש/אשת אקדמיה: חוקר/ת או מרצה בכיר/ה בתחום קשור או רלוונטי לנושא הפרויקט

- ארכיטקט/ית רשוי/ה

- ארכיטקט/ית צעיר/ה (עד 10 שנים)

- איש/אשת מעשה או הגות הקשור/ה או רלוונטי/ת לפרויקט או לנושא הפרויקט

(לועדת השיפוט הזאת יצורפו השנה נציגים מטעם עיריית חולון, המרכז לאמנות דיגיטלית ושכונת ג'סי כהן).

ב. הפנייה לחברי ועדת השיפוט החיצוניים תיעשה באחריות וביוזמת הסטודנט/ית. הודעות לחברי הוועדה, הזמנות ותיאום המפגשים באחריות הסטודנטים.

ג. ההשתתפות בוועדת השיפוט היא בהתנדבות. על חבר ועדת השיפוט להסכים להופיע בשתי ההגשות ולקרוא את הטקסט לפני הג'ורי הסופי. 

ד. לאחר אישור הצעת הפרויקט, יפנה הסטודנט לחברי ועדת השיפוט שבחר וירכיב רשימה סופית הכוללת 4 חברים ו-4 מחליפים. הרשימה תוגש לצוות ההוראה של היחידה לאישור סופי.

נושא שנתי: שאלת המגורים

הנה שאלה רצינית, הרת גורל: איפה אתם גרים? 

משאלה זאת נגזרות שאלות נוספות, כמו: מאיפה באתם? איפה גדלתם? איפה הייתם רוצים לגור? אתם גרים במרכז או בפריפריה? בעיר או מחוץ לעיר? בצפון העיר או בדרום העיר? בדירה שכורה או בבית משלכם? עם שותפים או לבד? בדירת שיכון על עמודים, בדירת מרתף, בדירת גג, בדירה עירונית, בבית צמוד קרקע, בווילה עם חצר או בפנטהאוז במגדל מגורים? ואולי, אין לכם בכלל איפה לגור?


 בין שהוא נובע מבחירה ובין שהוא תולדה של אילוץ, מקום מגורינו מציין תמיד את הקואורדינטה המדויקת של מיקומנו במרחב החברתי, הכלכלי והפוליטי. יותר מכל פרמטר אחר )חשבון בנק, מכונית, מלתחה(, מקום המגורים שלנו מציין את מיקומנו במדרג החברתי – יש מי שגרים בארמון או בפנטהאוז, יש מי שגרים באוהל או בצריף רעוע ויש מי שאין להם אפילו קורת גג, כמו פליטים והומלסים.
מקום המגורים עשוי להסגיר את אורח חיינו, את מוצאנו האתני, את דעותינו הפוליטיות, את העדפותינו התרבותיות, את הצלחתנו המקצועית או את כישלוננו הכלכלי. זהו הפרס על המקום שהגענו אליו או העונש על המקום שנקלענו אליו. 

"שאלת המגורים", כשם מאמרו המפורסם של פרידריך אנגלס מ-1872, ובמיוחד השאלה המסובכת יותר "היכן יגורו אלה שאין להם היכן לגור ?", עומדת במרכזו של הדיון הפוליטי כבר יותר ממאה וחצי.
כבר אז, באמצע המאה התשע עשרה, היו כאלה שטענו שזה רק עניין "טכני", שהמודרניות וכוחות השוק יכולים לפתור את שאלת המגורים - בית קטן ליד המכרה ומשכנתא לכל החיים או דירה בקסרקטין מגורים ליד המפעל ושכר דירה חודשי או שבועי. וכבר אז היו אחרים, כמו אנגלס עצמו, שטענו כנגדם שכל ניסיון להציג את השאלה כעניין טכני גרידא הוא זריית חול בעיניים שרק נועדה להרוויח עוד זמן של "שקט תעשייתי", ששאלת המגורים לא תוכל למצוא את פתרונה ללא טיפול יסודי בבעיה החברתית. 

לאור העובדה שמי שבדרך כלל נדרשים בפועל להשיב לשאלה הזאת הם ארכיטקטים, והם אלה שבונים, פשוטו כמשמעו, את שיטת המעמדות, הרי שמזה יותר ממאה, שאלת המגורים עומדת גם במרכז הדיון על הארכיטקטורה ועל העיר.

במהלך שנת תשע"ז, יחידת הלימוד והמחקר "עיר שחורה" תעסוק בשאלת המגורים. במסגרת עבודת הסטודיו נידרש בעיקר לברר את השאלה היכן יגורו אלה שאין להם היכן לגור. את עבודת הפרויקט ילווה קורס תמך שבו נקרא מכתביהם של פרידריך אנגלס, מוהנדס קרמצ'נד גנדהי, לה קורבוזיה, פרנץ קפקא, גסטון בשלאר, פול ויריליו, ז'ורז' פרק ואחרים.

דרישות רשם האדריכלים מפרויקטי גמר

לבקשתם של הסטודנטים, אני מצרף כאן את מסמך דרישות רשם האדריכלים שהוזכר בסילבוס.  

המסמך הזה ורוחו נותנים פירוט של מה מצפה הרשם מפרויקט גמר של אדריכל צעיר מבחינת היקף וקנה המידה של הפרויקט. דרישות רבות במסמך, כתיבת עבודה למשל, הן ממילא חלק מדרישות הסטודיו, אך ייחודו הוא בכך שהוא ממסגר את פרויקט הגמר בראש ובראשונה כפרויקט בנייני. 

מכיוון שפרויקטים של בניינים, זה בדיוק מה שתושבי שכונת ג'סי כהן ונשות ואנשי עיריית חולון מבקשים לראות, דרישות המסמך הזה מוטמעות בדרישות הסטודיו, בנוסף לאלו המפורטות בסילבוס, וישמשו אותנו כמסגרת עבודה וכמפת דרכים לפרויקטי הגמר בשנה ה' ובמידה מצומצמת יותר לפרויקטים הסמסטריאליים של שנה ד'. מסגרת זו מאפשרת לנו לדעת כבר מעכשיו לאיזה תוצר אנחנו צריכים להגיע בסוף הסמסטר או בסוף השנה. על כן, כל הפרויקטים ופרויקטי הגמר בפרט שנעשה השנה בסטודיו יכוונו את עצמם על פי הדרישות האלה ויתמקדו בראש ובראשונה בתכנון בניינים.  

"תוכן אדריכלי ופרויקט הגמר

המועמד יצטרך להוכיח יכולת התמודדות עם נושאים שונים וברמות מורכבות שונות, זאת תוך הצגת יכולת חקירה וניתוח בהיבטים השונים (אורבנים, תאורטיים חברתיים, כלכליים ועוד) ברמה טובה.
פרויקט הגמר יהיה גדול ומורכב ויכלול מגוון שימושים. שטחו המינימלי יהיה 5000 מ"ר או ברמת מורכבות וחקירה למעט פרויקטים יוצאי דופן ואשר לגביהם שטח הפרויקט אינו רלוונטי.

פרוייקט הגמר וכן מהלך הכשרת הבוגר יציגו יכולת התמודדות עם הנושאים הבאים:

1. תפישה עקרונית הכוללת התייחסות להקשרים סביבתיים,אורבניים או אחרים.
2. בחינת הקשר בין הבנין (בניינים או מקבצים) לסביבתו (או לסביבתם) הקשר בין הפרויקט לעיר או לסביבה אחרת וכן את הזיקה בין מבנה או אזור מתוכנן לחללי ציבור קיימים ומתוכננים.
3. בחינת הקשרים חברתיים, גיאוגרפיים, כלכליים ותרבותיים וניתוחם.
4. ניתוח פונקציונלי ויישומו בפרויקט בהקשר החללים הפנימיים והפונקציות במבנה המתוכנן ובהקשר הרחב יותר, עירוני ומיתחמי.
5. שפה אדריכלית קוהרנטית. על הסטודנט יהיה להצדיק ולנמק את בחירתו בשפה בה השתמש. נסיבות תרבותיות, היסטוריות, חברתית, טכנולוגיות קונטקסטואליות, אופנתיות, אישיות וכיו"ב.
6. הבנת המערכת השלדית הכוללת תוך פיתוח ופרוט נושא קונסטרוקטיבי אחד.
7. הבנת מערכות הבניין ברמה הבסיסית הנדרשת לתכנון הפרויקט תוך הצעת תכנון מפורטת לנושא אחד (תאורה, אינסטלציה, מיזוג אויר וכדומה).
8. תכנון פרטים עקרוניים להם השפעה על בטיחות, הוראות חוק ומגבלות תכנוניות אחרות וכן פרט המיוחד לתכנון המוצע ושהינו חיוני לפרויקט הנדון.
9. שליטה בנושאי הבטיחות העיקריים (מרחקי מילוט, דרכי מילוט, גבהי מעקות ומדרגות וכד').
10. בוגר ביה"ס לאדריכלות יידרש להציג תזה לפרויקט הגמר אשר תלווה את תהליך עבודתו בהיקף שיקבע. תזה זו תציג את העקרונות הבסיסיים של הפרויקט, התפתחותו החל משלביו  המוקדמים ואת דרכי התמודדותו עם השאלות המרכזיות שמעלה הפרויקט. עבודת התזה תוגש במתכונת אקדמית מלאה.
11. פרויקט הגמר או חלופי כפי שיוסכם ייסכם ויפגין את כישורי הסטודנט בכלל מרכיבי מסלול ההכשרה.

(מתוך מסמך דרישות רשם האדריכלים מבתי הספר לאדריכלות, בסיס לדיון בין נציגי הרשם, בתי הספר והמל"ג, 2012)"

עיר שחורה בג'סי כהן

סטודיו עיר שחורה הוזמן השנה על ידי עיריית חולון והמרכז הישראלי לאמנות דיגיטלית בחולון ללמוד, לחקור ובעיקר לתכנן את שכונת ג'סי כהן, שכונה ששמה הולך לפניה ושמזה עשורים רבים נחשבת ללא ספק ל"עיר השחורה" של חולון. 
ברקע ליוזמה ולשיתוף הפעולה הזה, שיעסיק אותנו לכל אורך שנת הלימודים הקרובה, עומדת כוונתה של עיריית חולון לקדם פרויקט פינוי-בינוי נרחב שבמהלכו אמורה שכונת ג'סי כהן לשנות את פניה ולגדול פי חמישה.
מצד העירייה מלוות את הפרויקט אדריכלית העיר אדר' פנינה קול ומנהלת מחלקת תכנון ארוך טווח ובוגרת המחלקה אדר' הילה לוטן. 
הפרויקט נערך בשיתוף אייל דנון ומאי עומר מהמרכז הישראלי לאמנות דיגיטלית הפועל בשכונת ג'סי כהן, שיארח את הסטודיו בשכונה ויכיר לנו אותה.
כל הפרויקטים השנה ייערכו באתרים ברחבי שכונת ג'סי כהן.
שנה ד' : הפרויקטים הסמסטריאליים בשני הסמסטרים של שנה ד' יתמקדו בתכנון בנייני מגורים בשכונת ג'סי כהן.
שנה ה' :  פרויקט שנתי – פרויקט אישי בשכונת ג'סי כהן לבחירה : בניין מגורים, בניין ציבורי או חינוכי, מבנה תעסוקה או אחר.

רקע ראשוני וקישורים :

- דרור פויר, "שינוי? התושבים לא מאמינים שיהיה. שכונת ג'סי כהן מתפוררת", גלובס, 5 באוגוסט 2016

http://www.globes.co.il/news/docview.aspx?did=1001143714

- נמרוד בוסו, "הסוף של ג'סי כהן ותל גיבורים – אושרה תוכנית חדשה לעיר חולון", דה מרקר, 25 ביולי 2016

http://www.themarker.com/realestate/1.3017815

- נועם )דבול( דביר, "'מתביישים בשכונה, החיים כאן ג'ונגל מופקר'. הרצח של הילד חשף את הפצעים של ג'סי כהן", YNET, 16 בינואר 2015

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4615264,00.html

- עיריית חולון, אתר הנדסה

http://www.holon.muni.il/handasa/Pages/default.aspx

- המרכז הישראלי לאמנות דיגיטלית, חולון

http://www.digitalartlab.org.il/