"מזרחיות" היא שיח בהתפתחות. כל דבר שמשתחרר ממנגנון דיכוי או אפלייה, מתפתח. במובן הזה, העיסוק שנבחר לדיון בסטודיו, "מבנה תרבות מזרחי", הוא בעל חשיבות גדולה להתפתחות השיח.
מבחינה היסטורית ניתן לראות את היחס אל היהודים מארצות האסלאם, במדינת ישראל, כתהליך משולב של הומוגניזציה ודיפרנציאציה. מצד אחד, האידיאולוגיה של כור ההיתוך והממלכתיות ניסתה לשטח הבדלים בין קבוצות ולהתיך אותן אל תוך מסגרת אחת, לכאורה שקופה וניטרלית, של חברה לאומית מודרנית. מצד שני, המזרחיות הוגדרה כבעיה, קבוצה שונה בחברה הישראלית. משחקי ההכלה וההדרה הבו-זמניים מקבעים את המזרחי 'כשייך לא שייך', אחד משלנו אך זר.
שני תהליכים אלו, שיוך והפרדה, יצרו זהות חדשה לעולים היהודים מארצות האסלאם - "מזרחים". הבעיה העיקרית ביצירת הזהות החדשה הייתה בהגדרתה ובייצוגה כזהות נחותה יותר. רבות נכתב על הנושא ומעט מאוד נעשה לצורך שינוי מהותי. ייצוג "המזרחים" בתרבות או "תרבות המזרחים" תמיד נעשה כהערת שוליים ואף פעם לא זכה להתייחסות הולמת. זוהי אולי המוטיבציה העיקרית בנושא הסטודיו.
שאלת שיוך "זהות המבנה" ל - "זהות התרבותית" היא שאלה שקיבלה התייחסות עמוקה בסטודיו, וניתנו לה תשובות שונות. לשאלה זאת, שהיא אולי השאלה העיקרית בתכנון המבנה, בחרתי להתייחס בשני אופנים. האחד – זיכרון ישן/זיכרון חדש. השני - טכסיות.
האחד, זיכרון ישן.
חלק מהשיח בעת האחרונה מדמה את חיי המזרחים בארצות האסלאם כחיי שגשוג, אחווה ושפע. למעשה, לא כך היו פני הדברים. מעמד "הדמי" שממנו "נהנו" היהודים בארצות האסלאם כלל חוקים משפילים ואכזריים. אך הוויכוח "ההיסטורי" על העבר אינו בעל חשיבות כמו האופן בו "זיכרון העבר" מקבל משמעות בהווה. לעיתים נדמה כאילו ככל שהאפליה במדינת ישראל גדלה כלפי מזרחים כך הנטייה לתאר את חייהם בארצות האסלאם נעשית באור חיובי יותר. כל זאת אינו פוגע באמת שערכים ושפע תרבותי רב נדחקו ונמחקו. זהו זיכרון ישן של הטוב שהיה. בתכנון המבנה ביקשתי לשמר ערכים וזיכרונות ישנים מחיי הקהילות היהודיות בארצות האסלאם. ה"משרבייה" וה"חצר" קיבלו מקום של כבוד בתכנון המבנה. הפונקציות הציבוריות סודרו בקומת הקרקע, באופן שיוצר רחוב נוסף המחבר בין דרום לצפון. בין פונקציה לפונקציה מוקמה "חצר". ההפרדה בין הפונקציה למרחב הציבורי הנוצר נעשתה על ידי "משרבייה" – כך שאת תוכן האירוע התרבותי ניתן לראות באופן חלקי גם במרחב הציבורי הפתוח.
האחד, זיכרון חדש.
ישנם שני ביטויים מרחביים עיקריים, שעם השנים הפכו לחלק מזהות המזרחים. ה"שיכון", וה"פריפריה". הסיבות ההיסטוריות ליצירת מצב זה אינן נושא הדיון ולמעשה נידונו רבות 1 . העניין העיקרי סביב שני מושגים מרחביים אלו הוא שהם זיכרון מזרחי ולא זיכרון של היהודים יוצאי מדינות האסלאם. הזיכרון סביב שני מושגים אלו נתפס כזיכרון רע לאפליה, הדרה וככוחה של ההגמוניה לסדר את המרחב ובני האדם כראות עיניהם. ההתמודדות עם זיכרון זה בתכנון המבנה הייתה קשה יותר. כידוע, ה"שיכון" מתואר ונתפס בהיסטוריה של הארכיטקטורה כיצירת מופת. המפגש בין הזיכרון מהשיכון לבין האופן בו השיכון מתואר ונתפס כיצירה ארכיטקטונית, הביאה אותי להחלטה שיש צורך במבט מחודש על אחד האלמנטים החשובים של השיכונים – "קומת העמודים". הרצון היה "להחזיר בתשובה" ולהשתמש באלמנט ארכיטקטוני הקשור באופן מסורתי לחוויית החיים של המזרחים בארץ. לאור החלטה זאת, תכננתי את כל הפונקציות הציבוריות בקומת הקרקע בתוך קוביות "עמודים" חשופים. אך עתה, שבניהם מתקיימת ונשמרת התרבות המזרחית – האופן בו הם נתפסים שונה. הזיכרון של קומת העמודים הריקה שלעיתים משמשת לחנייה עמוסת רכבים, שתוכננה במקור לאפשר מרחב פתוח לתושבי הבניין, נהפכה במבנה התרבות המזרחי למקום המרכזי בו מוצגות יצירות האמנות, ההצגות, השירה, הספרייה והמופעים הפתוחים.
השני, טקסיות.
תכנון מבנה תרבות מחייב התייחסות לנושא הטקסיות. לכל תרבות טקסים משלה, אך נדמה כאילו בכל הקשור לארכיטקטורה של מבני תרבות אימצנו באופן טבעי הנחות יסוד הנובעות מכללי הטקסים המערביים. תכנון מבנה תרבות מזרחי מחייב אותנו לדון בהשפעות כללי הטקס המערבי על הארכיטקטורה של מבני התרבות ועל האופן בו אנו צריכים לתכנון מבני תרבות שאינם מיועדים לתרבות מערבית. ניתוקו של אולם הקונצרטים מהסביבה החיצונית, הפרדות היררכיות )בין קהל לאמנים(, אופן הצגת יצירת אמנות, כניסות אמנים, ישיבה בספריה וסידור הספרים ועוד. התעסקות במבנה תרבות מזרחית מאפשר חשיבה מחודשת על אופן הארגון והתכנון של הפונקציות הציבוריות במבנה ויצירה של חלל המאפשר לאירוע התרבותי להתרחש בצורה הטבעית והנכונה לו. תכנון הפונקציות הציבוריות במבנה כלל שינוי מחשבתי על החלל והאופן בו מתרחשת הפונקציה. דוגמא לכך ניתן לראות באודיטוריום שתקרתו נשארה פתוחה למעבר הציבורי בקומת הקרקע.
ניתן לדבר רבות על העקרונות המנחים בארגון הפרוגרמטי של המבנה, על המגרש וההיסטוריה שלו, על התכסית, כיוונים, מיקומים ועוד כל מיני סוגיות שנידונו במהלך תכנון המבנה. עם זאת, מטרתי העיקרית הייתה לענות בעבודה זאת ובתכנון המבנה על שאלות העולות מסוגיות הזהות, הארכיטקטורה והתרבות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה