מבין חמשת הסקיצות, שלוש עוסקות בפונקציות צבאיות, מחסה, מסתור וביטחון. אם להוסיף את הפונקציה הראשונה, של ההתמקמות, ואת הפונקציה האחרונה של המשפחה, אפשר לקרוא את הסדרה כולה כמעין מדריך הפעלה ופרוגרמה של הבית הישראלי - התמקמות, התבצרות והתרבות. איני יודע אם זו היתה הכוונה, כלומר אם ישנה כאן איזו כוונה או אירוניה פוליטית להצביע על אלימותו של הבית הישראלי. אם כן, זה לא נורא כי נדמה לי שנכון לעכשיו זה עדיין מותר. ומותר גם לעשות פרויקט "נגטיבי" - אחת האסטרטגיות היעילות לדעת מה זה טוב היא לנסות ולהבין קודם מה זה רע. במקרה של ג'סי כהן כמו בשכונות עממיות אחרות, האיכות האגרסיבית הזאת לא נובעת דווקא מישראליותו של הבית אלא מעצם ההחלטה על התחדשות עירונית ומחולשתם הכלכלית של התושבים (שהיא-היא הסיבה להתחדשות). וזו אגרסיה שיכולה לבוא לידי ביטוי בפרויקטים של פינוי בינוי שמשנים את קנה המידה ומחליפים את האוכלוסיה או באופן מעודן יןתר בתופעת הג'נטריפיקציה - הניכור ההולך וגדל של התושבים הוותיקים (ה"מקוריים"), תצוגת העושר של המתיישבים החדשים שצורכים את העוני האקזוטי, המנהגים והפרקטיקות החדשות. התושבים הוותיקים חווים את השינויים הללו כאלימות. אני חושב שלנסות לעשות פרויקט "שלילי" בג'סי כהן יכולה להיות אסטרטגיה מעניינת. אפשר לשאול את זה כך: מהו הפרויקט הכי אגרסיבי ונגטיבי שאפשר לעשות בג'סי כהן? כלומר להציג את ה-worst case scenario - במקום לומר לעירייה מה לעשות, לומר לה מה לא לעשות.
תגובה 1:
מבין חמשת הסקיצות, שלוש עוסקות בפונקציות צבאיות, מחסה, מסתור וביטחון. אם להוסיף את הפונקציה הראשונה, של ההתמקמות, ואת הפונקציה האחרונה של המשפחה, אפשר לקרוא את הסדרה כולה כמעין מדריך הפעלה ופרוגרמה של הבית הישראלי - התמקמות, התבצרות והתרבות. איני יודע אם זו היתה הכוונה, כלומר אם ישנה כאן איזו כוונה או אירוניה פוליטית להצביע על אלימותו של הבית הישראלי. אם כן, זה לא נורא כי נדמה לי שנכון לעכשיו זה עדיין מותר. ומותר גם לעשות פרויקט "נגטיבי" - אחת האסטרטגיות היעילות לדעת מה זה טוב היא לנסות ולהבין קודם מה זה רע. במקרה של ג'סי כהן כמו בשכונות עממיות אחרות, האיכות האגרסיבית הזאת לא נובעת דווקא מישראליותו של הבית אלא מעצם ההחלטה על התחדשות עירונית ומחולשתם הכלכלית של התושבים (שהיא-היא הסיבה להתחדשות). וזו אגרסיה שיכולה לבוא לידי ביטוי בפרויקטים של פינוי בינוי שמשנים את קנה המידה ומחליפים את האוכלוסיה או באופן מעודן יןתר בתופעת הג'נטריפיקציה - הניכור ההולך וגדל של התושבים הוותיקים (ה"מקוריים"), תצוגת העושר של המתיישבים החדשים שצורכים את העוני האקזוטי, המנהגים והפרקטיקות החדשות. התושבים הוותיקים חווים את השינויים הללו כאלימות. אני חושב שלנסות לעשות פרויקט "שלילי" בג'סי כהן יכולה להיות אסטרטגיה מעניינת. אפשר לשאול את זה כך: מהו הפרויקט הכי אגרסיבי ונגטיבי שאפשר לעשות בג'סי כהן? כלומר להציג את ה-worst case scenario - במקום לומר לעירייה מה לעשות, לומר לה מה לא לעשות.
הוסף רשומת תגובה