בינוי לאורך, במקביל לכביש 20 (איילון), הרחוב הוא רחוב קיים שמו יטבתה, הרחוב מהווה סיטואציה אורבאנית ייחודית, אך שכיחה באזור,(לדוגמא רחוב הערבה מצפון, רחוב הגאונים מדרום, ועוד...)-רחוב ארוך במקביל לכביש מהיר/סואן. ולכן ההבנה הראשונית שלי מהסיטואציה הזו זה שעליי לקחת בחשבון בתהליך התכנון שני צירים/חתכים ראשיים: הראשון והבולט הוא החתך ממזרח למערב, שכן הוא החתך המציג בברור את "הבעיה" בבניה לאורך כביש מהיר, וכן הוא החתך הבסיסי לבדיקת השפעת השמש – זריחתה ושקיעתה על המבנה. בהמשך לכך, הציר/החתך השני שעליי לתכנן לפיו הוא החתך מדרום לצפון, הרי אחת הבעיות החמורות ביותר של השיכון(שמככב במדינת ישראל ומתיימר להציג יכולת החלאה בין מודרניזם טהור ולבין ברולטאליזם ים תיכוני/ארץ ישראלי, בעוד שלמרות הניסיון ברמה האורבאנית לסדר את השיכונים בצורה כזו שתייצר סיטואציות משתנות, אך המבנים עצמם אינם כאלה, הם גנריים חזרתיים, ובוא נאמר את האמת, די משעממים.) היא הניתוק של היחידות האחת מהשנייה, של הגושים, של האנשים. לכן בפרויקט ארוך זה אני רוצה לייצר קשר לא רק בין מזרח למערב אלא גם בין דרום לצפון, ובכך לקשור את כל הבניינים שייבנו ברחוב זה (בעיקר אלו שייבנו בצידו המערבי של הרחוב) כבניינים בעלי אופי עצמאי – כל אחד לפי טעמו ושיקוליו הוא, וכפרויקט אחד גדול או יותר נכון, ארוך.-ביחד ולחוד.
עוד נושא שלקחתי בחשבון במהלך התכנון, הוא נושא הסיטואציה. האדריכלית האיטלקית/ברזילאית לינה בו ברדי(1914-1992), שהייתה אדריכלית ומנהלת מגזינים פעילה בעיקר בברזיל, מזוהה עם הזרם הברוטאליסטי והיא מבטאת עיקרון של "היבריד"/החלאה בין סגנונות בין שפות בין פרוגראמות לבין פתרונות טכניים - כביטוי ליומיום. בעבודותיה היא מבקרת את החברה הקפיטליסטית – בדומה ל"חברת הראווה" של גי דבור, או עבודותיו של ז'ורז' פרק, ומביאה לידי ביטוי רעיונות וגישה סיטואציוניסטית האופיינית לברוטאליזים של שנות ה50-60.
אחת המטרות הבסיסיות בפרויקט זה היא ציפוף של לפחות שילוש השטח הבנוי. כהנחת מוצא, כדי לשלש את השטח הבנוי האורך רחוב יטבתה צריך לבנות מבנה בעל 4 קומות, וזה ייצר עבורנו את מה שאני קורא לו "הפרויקט הרע" – מבנה אחיד זול ופשוט לבנייה אמנם, אך משעמם וחוזר על טעויות העבר (קרי השיכונים). במקום זאת נוכל להתיר בנייה של עד 7 קומות אך בנייה לא בכל ה-100%, אלא בנייה ב60% וה40% הנותרים הם המעבר(נכון לעכשיו נקרא לזה מעבר, מאוחר יותר נוכל לקרוא לזה חלל-וויידVoid/.)
פעולת הקשירה של ארבעת הצירים מאפשרת לי לקבוע חוקים בסיסיים ליצירת קשר זה-1. על ה"מעבר" לחצות את המבנה מדרום לצפון. 2. המעבר צרך להיות שבור - כדי שבכל שבירה ניתן יהיה לקלוט את האנרגיה של האוויר החודר ובכך לייצר בניין חכם/ירוק. 3. המעבר צריך לדעת לחצות בין קומות – כדי שתהיה אפשרות קיום לחוק מספר 4. 4. המעבר חייב לגעת בחזית המבנה(כלומר מזרחית או מערבית, פעם אחת לפחות, בכל קומה/מפלס, ובקומה/מפלס הבא מעליו יש לגעת בחזית הנגדית.
אני תכננתי רק מבנה אחד מתוך מבנים רבים שיכולים לענות על ארבעת החוקים הבסיסיים האלו, וכשהם ייבנו האחד ליד השני בשטחים, לאורך הרחוב, וכך הם ייצרו את הפרויקט השלם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה