"את דמות התחנה המרכזית כשער כניסה למטרופולין חיפשנו בעיר ההיסטורית, ולא בז'ורנאלים. לא בכדי, עלינו לאפשר לחברה בריאה בישראל להתפתח בחממה אדריכלית שתקבע במידה רבה את דמותה ותרבותה ולכן יש לחפש דפוסים חדשים לעיצובה של מציאות משתנה ולא על פי הדוגמא של תרבות אמריקאית כפי שהיא עולה עלינו דרך כל הקניונים שצצים כפטריות אחרי הגשם, אלא לנסות לחפש את הייחוד ב"כפר הגלובאלי" של מקלוהאן כך שלא ניטמע בתוך ים אינסופי
של אנונימיות בינלאומי."
מתוך - "הפתיחה" - גליון חגיגי מיוחד לפתיחת התחנה המרכזית החדשה. 18 באוגוסט 1993
--------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
החברה והתרבות הן אלה שמכתיבות את תכנונה העתידי של העיר, עיר היא רעיון שמתגבש אט אט לכדי צורה חומרית בה יבואו לידי ביטוי כל מאוויהם של החברה האנושית .
במקרה הנוכחי בכלל ובמתחם 802 בפרט ניתן לראות איך רעיונות המיתו אסון על חברה שמנסה להתקיים. אין לדעת מה הוביל למה. האם החברה המתקיימת בה היא זו שהרחיקה את המרחב בשכונת נווה שאנן מלהיות רלוונטי, או האם אופן תכנונה וביצועה של הקמת התחנה המרכזית הוביל לתרחיש בו מרחבים שלמים נותרו שוממים וכל שנותר הוא לחלום שיבואו לשם אנשים להוציא כסף על מותגים כשמכונית הפורשה האדומה שלהם בחניון שמתחת לקניון.
אופן גיבוש הרעיונות לכדי צורה וחומר תם ולא נשלם, ובעוד אנו כחברה מהלכים במרחבים ומשתעלים מפיח הרכבים ורעש האוטובוסים שבלתי פוסק, העיר הלבנה ממשיכה להתקיים. לא בכדי הכריזה עיריית תל אביב על איזור ספציפי מואר, לבן, נאור. כזה שיש לו תכלית ופשר. כזה שבאים לבקר בו.
וזאת בעוד שאר האיזורים שלא נותרו מתוכננים הוכתרו בהצלחה כאיזורי "תכנון עתידי" נותרנו פעורי פה לנוכח הטרגדיה המתרחשת תחת כמויות הבטון האדירות שמצמצמות את כמות האור שנכנסת למרחב הבנוי ומכריחה את האדם להשתעל ולפלוט שם את הזיהום האווירי שנשא עימו מחוץ לה.
ניתן להגדיר את מתחם התחנה המרכזית החדשה בשלל הגדרות אליטיסטיות, לספק לעיר תיאורים מהוללים ולתחום איזורים שלמים בהגדרות חסרות לבוש וצורה. חובתנו כחברה להתבונן במרחב האורבני מתוך תפישה שנעה בתהליך של שינוי מתמיד, בתקווה להתקדם לאבולוציה אדריכלית חדשה שתבוא לידי ביטוי בהגדרות חדשות של מרחב בתוך מרקם עירוני מורכב תוך התייחסות מתמדת לאיכויות המרכיבות את החברה.
--------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
"הגורם העיקרי בהיווצרותה של עיר הוא הצורך של בני אדם בקומיניקציה, המרכיב המאפשר אותה במטרופולין, ומסמל אותה באופן בולט ביותר, הינו אמצעי התחבורה.
התחבורה על דרגותיה השונות בונה את השלד של העיר."
"בעזרת תכנון נכון נוצרת הדיסציפלינה של מרכיבי המערכת האורבנית. מתגבשת צורתה ומתקבלת בסופו של תהליך תכנון ארוך ומייגע, הדמות הפיסית של המטרופולין."
מתוך - "הפתיחה" - גליון חגיגי מיוחד לפתיחת התחנה המרכזית החדשה. 18 באוגוסט 1993
--------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
התוצאה בשטח מלמדת שתהליכי התכנון נבעו מתוך חזון כללי ורעיוני שגובש לידי ערימת מסמכים יבשים וחסרי חיים. ההצעות השונות שהוצעו במהלך השנים למתחם התחנה מראים בבירור אילוסטרציה של מציאות שנדמה שהיתה הולכת להתגשם אך במבחן הזמן התנפצה ונופצה על ידי צחוק הגורל והדינמיות האינסופית של החיים.
--------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
"התחנה המרכזית היא כמו אבן שנזרקת לתוך אגם מים, היא תיצור מעגלים-מעגלים שיהדהדו בסביבתה עוד תקופה ארוכה. למעשה מתחילה פה תגובת שרשרת, שעשויה להיות התחלה ושינוי פני המציאות בכל דרום תל אביב ובעיר כולה, למבנה אין התחלה ואין סוף. הכביש והמדרכה נכנסים ויוצאים מתוך המבנה פנימה והחוצה והכל מתאחד למערכת גדולה שעדיין נמצאת בתהליך של התפתחויות ושינוי. בתחנה מתוכננים "מפרקים" שיכולים להניב ענפים ירוקים לתוך השכונות מסביב ולצקת בהן חיים אורבאניים מלאים תוכן חי, או להרוס אותן עד היסוד, כפיל בחנות חרסינה."
מתוך - "הפתיחה" - גליון חגיגי מיוחד לפתיחת התחנה המרכזית החדשה. 18 באוגוסט 1993
--------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
במחצית שנות השישים במקביל לתהליכי התכנון הגרנדיוזים שהוגשו לעיריית תל אביב החלה חברת "כיכר לוינסקי" לשווק את שטחי המסחר בתחנה בכדי לגייס כסף לביצוע הפרויקט. ההתעניינות היתה רבה ומאות רכשו נכסים על הנייר. מזל, שהיה נייר, בהמשך הוא ייתלה בחלונות הראווה של החנויות השוממות.
החזון של פילץ, היזם השאפתני שרכש שטחים בשכונה בשנות השישים הזמין את כרמי לתכנן את התחנה הבאה, גדולה כזו, מגניבה. שתכיל את מערך התחבורה המטרופולוני של העיר ותספק מצע איתן לכלכלה שהולכת וגדלה, אחד המאפיינים העיקריים שנשכחו בדרך היתה הדרך עצמה. בעוד רעיונות שאפתניים נחתו על הנייר החיים בתל אביב המשיכו להתפתח ובשכונה המשיכו להתגבש קבוצות אתניות בסחרור תרבותי מסוכן.
התוצאה בשטח הובילה להתנפצות של תהליכים חברתיים עמוקים המוזנים מקרעים בחברה אנושית, אותה חברה שמנסה לשלב עצמה בתוך מרקם מכיל ומקבל את השונה, הפכה למתחם למורשים בלבד, כל אלה שרובנו מתקשים לראות, כל אלה השקופים, שחולפים על פניהם בשבילים שמובילים אל ומשתלבים בתוכנה האימתני של התחנה.
הפרויקט מציג התבוננות חדשה על המרחב באוסף של דימויים. כל דימוי הוא השערה, רעיון, מוקד לדיון. המסמכים האדריכליים שהרכיבו את רעיונות אלו מתחילת הגותה של התחנה בשנות השישים ועד היום מורכבים משלל רעיונות ואבולוציה ארוכה ומייגעת לכדי מצבה הפיסי של התחנה המוטח בפנינו כיום במרחב האורבני של תל אביב. בכלל זה ניתן לומר תודה לרבים מכל אלו שעמלו על זיקוק רעיונותיהם לכדי ביצוע המשימה המזוינת שנקראת התחנה המרכזית החדשה. ראשית תודה לרם כרמי וצוותו, תודה לעיריית תל אביב, ובעיקר תודה לכל באי התחנה מידי יום ביומו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה